לכבוד ראש חודש אדר א' ליאת סבן מראיינת את עדה גיל על ציור אינטואיטיבי

אז...קודם כל,  ספרי לנו בכמה מילים מה זה ציור אינטואיטיבי?

ציור אינטואיטיבי הוא למעשה ציור רגשי.

המטרה שלנו היא לא הציור עצמו אלא לעבור תהליך של התמרת רגשות שמסתתרים בפנים

לתוך צבע וצורה.  בתהליך הזה האדם עוזר לעצמו להרפא מחסימות (ולכולנו יש כאלו...)

ומאפשר למה שנתקע לצאת החוצה.  בלשון ציורית, זה כמו לפתוח סתימה בביוב.

זה נשמע יפה ופשוט. אבל איך זה קורה בפועל?

בפועל , האדם מצייר מתוכו והמדריך ''מרגיש'' את הציור ומחזיר אליו הנחיה.

כלומר, האינטואיציה של המצייר עולה בציור ופוגשת את האינטואיציה של המדריך שמתבטאת בהנחיה ,

במפגש בין שתי האינטואיציות , בין הרגשות הלב  של המצייר והמדריך מתחיל להווצר תהליך ריפוי.

אין ספק שזה תהליך. כמו כל פתיחת סתימה, זה לא הוקוס-פוקוס.

יש פה תהליך שהמצייר לומד לאט לאט , לומד את עצמו, לשחרר את הסתימה של עצמו.

זו שפה חדשה של הבעת רגשות.

מי פיתח את השיטה?

את השיטה פיתח ד"ר פינקי פינשטין , פסיכיאטר שמאס בשיטות הקונבנציונליות של הריפוי

ובעצם חיפש תשובות אחרות לחסימות הרגשיות שנמצאות אצל אנשים פגועי נפש.

הוא פיתח שיטה שעוקפת את הראש , את הדיבור ופונה ישירות לרגש.

ללא קוגניציה , ניתוח או ביקורת.

את מדברת על פגועי נפש. למי בעיקר השיטה מתאימה ומומלצת?

לכל אחד. מתינוק שיודע להחזיק צבע ביד ועד הרגע שבו נעצמות העיניים,

בכל אחד מסתתרת פגיעה כזאת או אחרת , מקום שהוא חסום רגשית, מקום שאותו אדם רוצה להיטיב  או בשפת ימימה – לכל אדם שרוצה לעשות תיקון.

לא צריך להיות חולה נפש ,

כולנו רוצים להיות בריאי נפש ולא ברמה בינונית אלא ברמה מצוינת.

האם צריכים רקע קודם?

כמובן שלא. ציור אינטואיטיבי לא מיועד לציירים ואנשי אמנות ,

אלא כמו שאמרתי , לכל אדם שרוצה לעשות תהליך של שינוי והתמרה פנימית.

איפה לומדים את זה?

אני למדתי ולומדת במרכז הפסיכו-קריאטיבי בתל אביב אצל ד"ר פינקי עצמו ,

היום מדריכים מוסמכים מעבירים בעצמם סדנאות במקומות שונים.

אצלנו בדבש מסלע , אור מעביר סדנא בקשת ואני מעבירה סדנא בקיבוץ שדה אליהו .

במרכז בתל אביב מועברות סדנאות כמעט מידי יום על ידי מדריכים מוסמכים בחסות ד"ר פינקי.

איך המפגשים בנויים? תוכלי לתאר לנו שיעור לדוגמא?

אנחנו פותחים את השיעור בשיחת פתיחה שבה כולנו נאספים ,

זו לא שיחה טיפולית אלא שיחה קלילה יותר של העלאת תכנים שקשורים

למשולש הפסיכו-קריאטיבי ...

תוכלי להרחיב ולספר מהו המשולש הזה?

בקודקוד העליון של המשולש עומדת האהבה העצמית שאותה אנחנו רוצים להגביר,

מתוך מחשבה שכשהאדם מגביר בתוכו את האהבה הוא יוצר חוסן פיזי ורגשי ומתחבר לנקודה האלוקית שבו.

בבסיס המשולש בצד שמאל עומד קודקוד הביקורת העצמית שאצל רובנו היא מוגזמת ובמימדים הרסניים.

המטרה היא להפחית אותה ולהחזיר אותה למימדים בונים, מינוריים ונחוצים במידה.

ובבסיס הימני נמצאת היצירה הרגשית שאותה אנחנו רוצים לחדש ולחזק.

בכל אדם מצוי גרעין יצירתי , הוא הביטוי לאותה נקודה נשמתית-אלוקית שמצויה בנו,

זהו הייחוד של האדם, הייעוד של האדם. משם אדם יוצר.

את זה אנחנו רוצים לחדש ולהגביר.

אז כל סדנא פותחת בשיחת פתיחה שבה מתבוננים על המשולש הפסיכו-קריאטיבי בפנים השונות שלו.

לאחר שיחת הפתיחה אנחנו פונים מיד לציור,

שמים מוזיקה קצבית ומתחילים בעבודת היצירה.

הציורים נעשים על גבי גליונות שחורים בגדלים שונים והצביעה היא בגירי פסטל יבשים במשך 45 דקות.

המצייר צריך למלא את הגליונות לגמרי , בתחילה הציור חופשי ואחר כך הציור מונחה.

בתום 45 דקות אנחנו יוצאים להפסקה פעילה שבה המצייר אגב מנוחה בוחר לעצמו באופן אינטואיטיבי

משפט מלוח המשפטים וכותב עליו עמוד מלא בכתיבה חופשית אינטואיטיבית .

את הדפים אפשר לשמור או לזרוק , זה משהו אישי לכל אחד. גם הכתיבה היא עבודה פסיכו קריאטיבית ,

אינטואיטיבית, רגשית , מוציאה מהפנים החוצה. זה עובד באותו אופן כמו בציור.

בהמשך המפגש יש עבודה קבוצתית בשיטות הפעלה שונות ולבסוף ציור מסכם ושיחת סיכום.

 כל התהליך הוא כשעתיים.

מדוע גליונות שחורים מלאים ו- 45 דקות דוקא? האם יש משמעות לכללים האלו?

הכללים האלו מאד חד משמעיים כי אנחנו אומרים שחופש יכול להיווצר רק בתוך גבולות ברורים.

באין גבולות נולד פחד, נולד חשש והגבולות האלו מאפשרים לאדם חופש יצירתי, בטחון, אמון.

ובנימה אישית יותר...

איך הגעת משיטת ימימה לציור אינטואיטיבי?

שאלה טובה מאד.

אני מגיעה מעולם של מילים , של מחשבה מעמיקה ופיתוח רגשי.

והיתה לי תחושה חזקה שהידיים מבקשות גם כן מענה.

היה לי ברור שאני רוצה לצייר אבל פסלתי את זה על הסף כי הפעם האחרונה שבה ציירתי היתה בגיל 5 בגן.

לפינקי הגעתי דרך חברה שסיפרה לי על אחותה, חולת סרטן שלומדת אצלו וכששמעתי את הביטוי

'ציור אינטואיטיבי' זה הקפיץ אותי ואמרתי לעצמי- זהו זה. זה מה שחיפשתי.

יצרתי קשר ואחרי חודשיים וחצי של המתנה בגלל לוח זמנים שלא איפשר לי,

התחלתי להגיע למרכז בימי ראשון. היום כל לוח העבודה שלי השתנה בהתאם ליום הזה.

למה את מתכוונת באמירה "הידיים מבקשות מענה"?

התחושה היתה שהביטוי הרגשי וכל תהליך עבודת הנפש שלי מבקש צורה אחרת ,

מהרגש החוצה, בצורה עוקפת מחשבה ,

אין ספק שזה היה תהליך משמעותי בשבילי כי זה לא היה מוכר לי.

התמודדתי עם הרבה ביקורת עצמית , עם משפטים כמו –

"איך תעשי את ההנחיה הזאת?" "את ממש לא יודעת לצייר" "אני מתביישת שיראו את הציור שלי"

"אני לא יודעת" "למי יש כח לזה?" "למה אני צריכה להתמודד עם זה?"

והתשובה שלי לכל הביקורת הזאת היתה – בחרתי בזה.

האינטואיציה שלי אמרה לי שזה מה שנחוץ לי ובאמת כעבור תקופה התוצאות החלו להגיע.

המילה אינטואיציה חוזרת ושוב ושוב.

האם תוכלי לספר לנו איפה הציור האינטואיטיבי משפיע עליך בחיי היומיום?

מה הוא נותן לך? במה מתבטא השינוי?

אני מרגישה יותר נינוחות , יותר שמחה שמתפרצת החוצה, צחוק חופשי יותר,

נחישות, תעוזה, בטחון עצמי שהתגבר,

יותר בטחון בקבלת החלטות. הסכמה לטעות ולא להבהל מטעות.

כל המערכת הפנימית קיבלה גוונים עזים יותר של צבע וחיים,

זה לא שלפני זה הייתי חסרת בטחון או חסרת שמחה ,

אבל הכל קיבל מימדים אחרים,

החלקים הטובים שבנפש נעשו ברורים, בהירים, זמינים לשימוש, הכרתיים יותר.

ודוקא בשבילי, שבאה מלימוד ימימה, זה היה חיזוק מכיוון בלתי צפוי.

האם ואיך הכלים שרכשת במשך השנים משתלבים זה בזה?

זה משתלב , זה הולך וזה הכרחי כי פיתוח חשיבה הכרתית , כלומר לימודי ימימה,

לא מביא איתו פיתוח יצירתי-רגשי בהכרח, והעבודה בכלים של ד"ר פינקי מאפשרת הרחבת והעמקת הצד הזה שבאישיות.

ללא ספק ההתנסות בחויה בעבודה היצירתית עם צבע ועם שימוש בחומרים שונים מפתח מאד את הגרעין היצירתי שבי וכתוצאה מזה המקום היצירתי שלי נפתח לרעיונות נוספים ולחידושים בתוך דבש מסלע .  .

אני מרגישה שכיווני המחשבה שלי נפתחים לכל הכיוונים: עומק, רוחב, גובה וקדימה.

איפה התהליך היצירתי פוגש את התהליך האמוני? האם הולכים יחד?

לא רק שהם הולכים יד ביד, הם הכרחיים ומתבקשים מתוך המציאות , כי אם אנחנו מגדירים את מציאות ה' בתוך האדם והאדם מחובר לעצמו יותר בכל המימדים , זה אומר שהוא גם מחובר יותר לקב"ה. זה אומר שהבעת הרצון האישי מתחבר לגילוי הרצון האלוקי שבא לידי ביטוי דרך האדם. אני מרגישה אצלי רצון יותר בהיר לדבקות לאלוקית גם במישור הרוחני, גם במישור של קיום המצוות וכמובן במישור הרגשי.

הבנה שרק מתוך דיוק כזה יכולים להפתח בפני האדם שערים רחבים יותר של תבונה, של ברכה במעשיו. התחושה שלי היא שכשאדם הוא דבק אז נפתחים בפניו שערים והציור מאפשר לי את הרצון, הבקשה לקרבת אלוקים.

בשנה האחרונה נפתחו קבוצות ציור בהנחייתך , תוכלי לתאר לנו מה קורה שם, דוגמא לתהליך?

יש שמחה, יש התלהבות, יש הרבה צחוק, יש קצב מקפיץ.

אני עדה לתהליכים עמוקים שמתרחשים אצל חלק מהמציירים והמציירות ,

אך עדיין מוקדם מדי לדבר על זה כי ההבנה צריכה להעמיק ולא כדאי למהר ולתת כותרות.

אנשים בהחלט מתמודדים עם התנגדויות, עם התפתחות רגשית, עם נכונות לגעת יותר בפנים

אבל עדיין מוקדם להוסיף ולדבר על זה.

לסיכום, משפט אחד שיתמצת את התחושה שלך ביחס לחוית הציור  

נדמה לי שעבורי, כמו עבור כל אדם, שילובים כאלה, הם הכרח של חיים.