בד"כ אני לא אוהבת להעלות על הכתב משהו כה אישי.

אולם מכיוון שסיפורי לידה בזמן ההריון נתנו לי השראה ומכיוון שהלידה שלי עפ"י תחושתי היתה מיוחדת מאד, החלטתי לחלוק את סיפור הלידה שלי.

אקדים ואספר בקצרה על הלידה הראשונה, שהסתיימה בניתוח קיסרי, עקב מצג עכוז.

הייתי מאוד צעירה, הריון לא מתוכנן, חתונת בזק...

וככה הגעתי לבי"ח בשבוע 40 ללא צירים אך עם פתיחה של 4.

ולא היה לי מושג שעצם העובדה שהתינוק שלי במצג עכוז מצריכה ניתוח...

מאוכזבת, נותחתי וכך נולד בני הבכור.

הרגשתי נפלא, יש לי ילד קטן בריא ומתוק!

אך היה לי ברור שאני רוצה לחוות לידה!

עד ההריון הזה עברנו הרבה. גירושין, מעברים, התבגרנו...

התחתנתי מחדש עם אדם מקסים ונכנסתי להריון...

עוד לפני הכניסה להריון, היה לי ברור שהלידה הזו תהיה ואגינלית ושאני לבי"ח לא נכנסת...!

כבר בחודשים הראשונים ביררתי איזה מיילד יסכים ליילד אותי בבית (מצאתי את ד'ר אבנר שיפטן ),

קראתי המון חומר, שוחחתי עם נשים, תרגלתי יוגה, עשיתי הרבה הליכות ובעיקר היה בי הביטחון שהלידה הזו תתנהל טוב, פשוט כי החלטתי. זה הכל.

אני רוצה לציין, שהרגשתי מוכנה ללידה מבחינה פיזית, אך החיבור הרגשי והצד הרוחני חסרו לי מאוד.

אז הלכתי וחיפשתי קורס מתאים. הרגשתי שכל קורס יהיה פשוט בזבוז זמן וכסף.

יש לי את "לידה פעילה" בבית ואחותי (שבדיוק היתה בהריון צמוד אליי) סיפרה לי מה הם עושים בקורס. הבנתי שזה בדיוק מה שכתוב בספר...

ואז שמעתי את השם "דבש מסלע".

הקישור לשיטת "ימימה" הטריד אותי במקצת, אך בשכנועו של בעלי החלטנו שהולכים...

הקורס אכן תרם בדיוק את החלק שחסר לי. הרגשתי גם שהקורס הכניס את בעלי יותר לעניינים.

עד הלידה חשבנו הרבה על התכנים שהיו בקורס,

קראתי את החוברת כמה פעמים,

נפגשתי עם הדולה (שהחלטנו בסופו של דבר לקחת, בעקבות הקורס..) ובעיקר חיכינו בסקרנות וציפיה ללידה.

אבנר הביא לנו בריכה וניפחנו אותה שתהיה מוכנה ללידה ודאגנו שכל הרשימה שעשיתי לקראת הלידה תהיה מוכנה...

במשך כל ההריון היו לי צירים חלשים ולא סדירים ולפעמים גם סדירים וכואבים...

וכל הזמן חשבתי לי, כשיהיו לי צירים אמיתיים איך אני אדע?! אז קיוותי שהלידה שלי תתחיל בירידת מים...

וככה יומיים לפני התאריך המשוער, היה לי את היום הכי מזעזע בכל תקופת ההריון,

הגעתי לסף שיעמום וחוסר סבלנות והרגשה שההריון הזה ימשך לנצח והייתי כ"כ רגישה באותו יום שכל דבר קטן גרם לי לבכות...

וכך נכנסתי מוקדם למיטה ("כי היום הזה צריך כבר להיגמר, לא?!?!?"),

היה לי מאוד קשה להרדם וכל הגוף שלי גרד.

לבסוף נרדמתי ובשעה 23:00 קמתי בפתאומיות עם  הרגשת דחף להתרוקן בשרותים,

התרוקנתי ואז הבחנתי שהתחתונים שלי רטובים.

התלבטתי אם זו ירידת מים או סתם כתם מעיסוי הפרינאום שעשיתי לפני השינה... אז שמתי פד, שהלך ונרטב מהר והבנתי שזו ירידת מים.

פתאום נבהלתי ואמרתי לבעלי שאני לא רוצה ללדת היום...

לא רציתי, כי זה היה יום כזה מגעיל שלא רציתי שהיא תבוא באנרגיה הזו !

אך שבע דקות אח"כ הגיע ציר ואיתו אווירה טובה והרבה ריכוז והייתי מוכנה ללידה !!

התקשרנו לאבנר שאמר לנו לנסות ללכת לישון עד שיתחילו צירים..

אני מאוד התרגשתי והיה לי קשה עם זה.. אבל  הציר הראשון הגיע מהר מאוד והבנתי שאני גם ככה לא אוכל לנוח.

אז ניסיתי לעזור לבעלי לארגן את הבית... אך כל פעם כשקמתי אחרי ציר מיד בא חדש.. הבנתי שחבל לקום.

הייתי במקלחת, שמתי לי מגבות על הרצפה, שיהיה לי נעים בברכיים וכיווניתי את הדוש לבטן התחתונה, שמשם בא הכאב...

היו מעט מאוד צירים. לא סדירים ולא ארוכים... התקשרנו לאבנר שאמר שכשהצירים יהיו סדירים נתקשר...

פתאום הגיע ציר עם דחף להקיא וכל הבטן נלחצה... כמו להקאה..

אמרתי לבעלי שזה ציר לחץ ושיתקשר לאבנר.

אבל הציר היה קצר וכשהוא נגמר אמרתי לבעלי שזה בטח לא היה ציר לחץ

ואולי הגוף פשוט ניסה להקיא ובכלל לא היה נראה לי הגיוני שיבוא ציר לחץ בכזו מהירות.

אבל מייד הגיע עוד ציר, מאוד לוחץ והרגשתי אותה מאוד לוחצת למטה.

ולא היה שום ספק... אז אמרתי: "תתקשר לאבנר, היא יוצאת לי"

עד שאבנר הגיע היו לי גם צירי לחץ וגם צירים רגילים...

ובכל ציר שמתי את הדוש על הבטן ובעלי הניח לי ידיים על הגב, דבר שעזר פלאים...

מה שעוד עזר זו צעקה בסוף כל לחץ. כל לחץ שכזה בא עם הרגשת שחרור (כמעט מענג).

לאבנר לקח בערך רבע שעה להגיע והוא הגיע בדיוק באמצע ציר...

אני לא רציתי שהוא יבדוק אותי, פשוט לא רציתי שאף אחד חוץ ממני יתקרב למקום ההוא...

אחרי שיכנועים קלים הסכמתי ואבנר אמר "את צריכה לעבור למיטה, את עוד שתי דקות יולדת."

היה לי קשה להיפרד מהדוש והמחשבה על לעבור ציר בלעדיו הפחידה אותי,

אך ברגע שאבנר הסביר לי שזה לא נוח לתינוקת לצאת כך במקלחת, מיד קמתי למיטה, שאבנר ובעלי כיסו במהירות בסדין אטום.

וכך ציר או שניים עם תחושת לחץ חזקה מאד ועם תחושת צריבה עזה למטה ויצא הראש...

עוד צירון קטן והתינוקת השתלשלה לה החוצה...

תינוקת קטנה, ורודה, צורחת ומדהימה...

מייד לקחתי אותה ואבנר ניקה אותה בעדינות כשהיא עליי. אח"כ עזרו לי לשכב לאחור...

לקח לה זמן לרצות לינוק, אך מהרגע שתפסה את הפטמה, היא לא שחררה שעתיים..

אח"כ הגיעה הדולה ואז נחתך חבל הטבור... אחריו יצאה השליה ואז אבנר תפר (כי נקרע קצת..)

וכולם סידרו וניקו ואני והתינוקת שלי נחנו במיטה שלנו...

אני רוצה לציין, שלשברירי שניה במהלך הלידה, כשהיה לי ספק או איזה פחד צץ, מייד חזרתי לריכוז.

ובמהלך הלידה פעמיים הודיתי בקול לאלוהים ("תודה לך, אלוהים"- בזמן ציר)

והפנתי כוונה שכל מה שרשמתי לי בכרטיס להתפלל עליו, אכן יקרה, כי פשוט לא היה לי זמן ממש להתפלל...

עוד אני רוצה לציין, שאין לי מושג כמה צירים היו,

או כמה זמן כל ציר ארך או כמה זמן עבר בין ציר לציר, כי פשוט באמת, כל ציר היה בפני עצמו וחוויתי אותו ורק אותו.

לסיכום, אני רוצה להודות על חוויה נפלאה (!!!) שארכה רק שעה וחצי בבית שלי, במיטה שלי, עם האנשים שאני בחרתי -

להודות  לאלוהים, לבעלי, שעם כל החששות שלו, התגלה כדול המושלם.

לאבנר- רופא ומיילד שהשרה ביטחון, רוגע, פשטות ומקצועיות.

לדולה שלי, אדוה, ששמחתי שהיא נמצאת איתי אחרי הלידה.

ולמעבירי הקורס, שתרמו להכנתנו ללידה זו.

ולערבה-רות, הבת שלנו, שהחליקה לה החוצה בקלות ובשמחה...

מחכה בקוצר רוח לעוד לידה...

ריקה שחר.

עוד דבר קטן.

בתחילת ההריון כשראיתי את תאריך הלידה המשוער, קיוותי ממש ללדת יומיים לפני - בי"א לחודש.

תאריך הלידה של הבן הקטן שלי הוא י"ב, של בעלי י"ג ושלי י"ד ורציתי שהיא תשלים את הסדרה בי"א...

שכחתי מהעניין הזה לחלוטין. לאחר הלידה שאלתי מה התאריך העברי..

ואמרו לי י'. אמרתי מייד י' זה תאריך טוב, מבורך...

כמה דקות אח"כ אמרו לי  שי"א, שהתבלבלו.. ואז נזכרתי בכל הסיפור הזה...

מדהים.