הכל התחיל לפני חודש וחצי (משו כזה..) בשבוע 35 הלכתי לבדיקה שיגרתית אצל הרופאה, 
וראו באולטראסאונד שהעובר מאוד מאוד קטן לשבוע שלו (1500), וגם שהירך לא בגודל המתאים וכו'..

כשהרופאה הסתכלה על זה היא אמרה לנו, 
טוב אתם צריכים ללכת להיבדק בבית חולים..( והיא לא אחת כזו ששולחת סתם..)
אז שתינו צחקנו לעצמנו, מאיפה זה נפל עלינו? אבל בסדר.. נסענו לבית חולים,
 עשינו מוניטור ובדיקת לחץ דם והחליטו שיש לי חשש לרעלת הריון (כי הל"ד גבוה..)
והרופאה החליטה לאשפז אותי למעקב.. וכך היה 5 ימים של חוויה מתישה..שבסופה השתחררנו 
עם הוראה מהרופאים למעקב של פעמיים בשבוע אולטרסאונד ומוניטור.
באמת כך היה במשך כמעט 3 שבועות, עד שבתחילת השבוע ה38 אמרתי לאביתר שנמאס לי, ואני מעדיפה שהוא יהיה בחוץ 
כי כבר כ"כ הלחיצו אותנו..וכן כל מי שדיברתי איתו ביום שני י"ג אלול ככה אמרתי לו..
בערך 22:30 חברה שלי הייתה אצלי כי אביתר לא היה בבית, והיא ממש הייתה חייבת ללכת.. קצת התבאסתי אבל לא נורא..
מזל שהיא הלכה כי בשעה 23:00 פתאום הרגשתי ירידת מים! (לא הייתי בטוחה..) בדקתי אם זה ממשיך, וזה לא סתם המשיך זה רץ..=)
אחרי שעתיים כבר לא היה יותר מים שיצאו!..
עד שסופסוף נרגענו מההתרגשות שזה מתחיל, הלכתי לישון ב2:00 אחרי פחות מדקה אני אומרת לאביתר "זה מתחיל באמת!!" ואמרתי טוב זה רק ההתחלה נישן עד לציר הבא,
אבל אחרי חצי שעה זה כבר הפך להיות כל 3 דק' ציר של דק'-דק' וחצי..(כל הזמן הזה היינו בקשר עם הדולה המתוקה שלנו) 
בשעה 3:10 אמרתי טוב זה כבר נהיה רציני אני מרגישה לחץ למטה, כדאי לקרוא לדולה ולנסוע לבית חולים.
היא הגיעה ב3:40 אביתר נהג והיא ישבה איתי מאחורה ועזרה לי לעבור את הצירים כמה שיותר בטוב..
ב4:20 הגענו לעין כרם, בדקו לי פתיחה והייתה כבר 4, עשו לי מוניטור איזה שעה עד שהצליחו לראות תנועות כמו שצריך,
ובנתיים כולנו על הרגלים מנסים לעשות תנועות כדי להקל על הכאבים, 
ב5:40 הכניסו אותי לחדר לידה, ישר אני והדולה רצנו למקלחת כדי להקל עם המים החמים, והכדור..
אחרי שעה במקלחת כבר הייתי קצת מותשת (לא ישנתי כל הלילה וגם המים עזרו לתחושה הזו..) וכבר אמרו לי שרוצים לעשות מוניטור נוסף כי עבר הרבה זמן!
השעה כבר רבע ל-7! בדקו לי פתיחה היה 6 וחצי והמיילדת אמרה שהראש ממש למטה, 
עברו 10 דק' ארוכות ומתישות של צירים כואבים עם מלא תפילות, כל פעם בציר נעמדתי על 6 כדי להעביר את הציר..
ואחרי 10 דק' אמרתי לאביתר ולדולה שעוד רגע היא בחוץ אני מרגישה..אז הוא רץ לקרוא למיילדת שהייתה באמצע החלפת משמרות..
היא באה ואמרה יופי פתיחה 9 וחצי תתחילי ללחוץ..
וברוך ה' ב7:17  י"ד באלול, שמענו את קולה לראשונה מרגש ומתוק! וגם סופסוף ידענו שיש לנו בת (כי לא רצינו לדעת את מין העובר..), ממש קטנה ובובה!!(2090) 
אולי זה עזר שלא יהיו לי תפרים..בכל אופן ניצלתי מזה...ברוך ה'!
(לי בשלב הזה אפסו הכוחות לגמרי! והחליטו לתת לי פיטוצין, בטענה "שאני ג'נג'ית..") 
המיילדת הייתה בשוק מהגודל ושאלה אותי אם ידעתי שהיא אמורה להיות קטנה כזו, אז אמרתי לה שכן..
מיד קראו לרופא ילדים שהחליט לעלות את המתוקה לפגיה. (לראות האם בחוץ היא גודלת בשונה מהרחם..)
עליתי למחלקה ופגשתי את רחלי! והיה פשוט טוב לדעת שהיא שם! 

טוהר מרים ילדה מדהימה ושלווה פשוט חוויה! 
מאחלת לכולן כזאת לידה טובה וחוויה רוחנית עצומה מאין כמוה!
ולמי שהגיע עד לכאן..
שיהיה בשמחות שנה טובה וגמר חתימה טובה!