לידה – זה 'ליד ה''

(מתוך הספר אביהם של ישראל)

את הפירוש שתהליך ה"לידה" הוא להיות "ליד ה'" שמעתי מהרב מרדכי אליהו ז"ל, אבל לא לפני שעברתי סיפור לא פשוט, והריהו לפניכם.

עשר שנים עבדתי בקירוב יהודים בארצות הברית. הייתי גם מורה, גם מדריכת כלות וגם מחזירה בתשובה. כששבתי ארצה קיבלתי בברכת הרב תפקיד חשוב כסגנית מנהל בבית ספר תורני בבית שמש. אך אבוי, בסיום השנה איבדתי את קולי, ומה יכולה מורה לעשות בלי כח הדיבור? רופא קבע שיש לנתח את מיתרי הקול. נותחתי ולקחתי שנה מנוחה.

לקראת סוף השנה חזרה לי הבעיה במיתרי הקול. הרופא שניתח אותי בישר לי בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שאני חייבת לעבור עוד ניתוח בגרון. הבנתי. אני חייבת 'תיקון'. רצתי עם תוצאות הבדיקה למרן הרב זצ''ל והוא קיבל אותי במאור פנים, כאילו רק לי חיכה כל היום בחדרו בבית. השעה הייתה אחרי חצות הלילה, אני ובעלי התיישבנו מול הרב והתחלתי לספר לו שגרוני ניחר כמו אש. שהרופא אומר שצריך ניתוח. הרב שואל אותי בצורה ברורה: מה את מבקשת ממני?

"אני מבינה שה' לוקח לי את הכלי הכי חשוב שלי במלאכתי, אז כנראה שקלקלתי מאוד. אני מבקשת לדעת מה התיקון שלי?

הרב אמר לי: "את תמשיכי לתת שיעורים לנשים בקול שלך!".

חשבתי שזאת התשובה. שמחתי וקמתי ללכת, אבל הרב הורה לי לחזור ולשבת. הוא החל למולל בזקנו. עצם את עיניו וחשב. אני מכירה את הרב והבנתי שהולך להיות פה משהו. לעצמי אמרתי: "עכשיו אני אשמע את האמת מי יודע מה הרב יודע? מה הרב רואה?" תוך כדי כך הרב פתאום שואל אותי: "את מונעת???" אני בשוק שגם הרב מעיר לי על נושא הילודה. ואני עונה במהירות תוך הסמקה, בושה וגמגום: "כן, כבוד הרב".

הרב ממש הרים את קולו. לא בכעס אלא בתקיפות עם מלא האהבה: "יש נשמה גבוהה בשמים, בן זכר צדיק. הנשמה זועקת כבר שלוש שנים שהיא רוצה לרדת לעולם. רק את הכלי שיכול להביא אותה. תורידי את הנשמה ולא תצטרכי שום ניתוח".

אני חושבת שבכל ימיי לא הייתי כל כך המומה כמו באותו הרגע. באתי עם גרון ויצאתי עם ברכה לתינוק. יצאתי המומה ובוכה. הרבנית מיהרה להרגיע אותי. היא אמרה לי שאסע לבית שמש וארגע והיא כבר תדבר עם הרב ותישאל אותו מה קורה?

למחרת בשמונה בבוקר התקשרה אליי הרבנית ישירות ואמרה לי שהרב היה נסער מאוד אחרי שעזבנו ואמר לה שאני חייבת להוריד את הנשמה הזאת לעולם, אחרת אעבור ייסורים רבים!

לקח לי שלושה ימים לעכל את הדברים. בימים הללו התפללתי, נתתי צדקה, וקיבלתי על עצמי דברים חדשים. ביום השלישי כאילו נחה עליי רוח ה' והבנתי שהכל מאיתו יתברך, אם יש נשמה בשמיים של צדיק, כפי שהרב אמר, זה נפלא! עדיף תינוק בריא, על ניתוחי גרון כואבים ומפחידים.

בערב התקשרתי לבית הרב והרב ענה ובירך אותי בהריון קל ואמר שיהיה בן זכר צדיק. ממש כשם שאמר לי שלושה ימים קודם לכן. הרב ביקש ממני להדליק נרות שמן במשך ארבעת השבתות הקרובות, אמרתי לרב: "אם צריך אני מוכנה לקחת על עצמי להדליק בשמן יותר זמן". הרב אמר: "לא תצטרכי".

כשהוא השתמש במילה "תצטרכי" הבנתי שיש פה מסר. ואכן בסיום ארבעת שבתות, קמתי בבוקר יום א' עשיתי בדיקות הריון וגילתי שאני הרה. קצת לא הגיוני. אני בת ארבעים. שש שנים אני משתמשת בגלולות. גופי ספוג אמצעי מניעה אבל כל זה לא הפריע. אני בהריון תקין יפה ובריא כמו בת עשרים.

בחודש השמיני הרופאים מגלים שהעובר נמצא במצג עכוז וצריך ניתוח. הרופאה שלי היא חנה דרוקמן. הכלה של הרב חיים דרוקמן שליט"א. היא אומרת לי: את חייבת ניתוח. העובר גדול יותר מארבע קילו ואין סיכוי ללידה רגילה.

באתי לרב אליהו וסיפרתי לו הכל. הוא אמר לי בפשטות: "הכל יהיה בסדר, לא יהיה ניתוח!" ושלח אותי הביתה. שלושה ימים לפני הלידה חלמתי חלום ביעותים. נבהלתי מאוד. סיפרתי את החלום לרבנית אליהו והיא אמרה לי: בואי מהר, זה לא טוב ליולדת כך להיות נסערת כל כך. הרב יברך אותך ויעשה לך הטבת חלום. באתי לרב ביום שישי בבוקר, כולי בוכיה ונסערת. ואחרי דברי הסבר קצרים מברך אותי בשקט ואומר לי ללכת לשלום לביתי.

כשאני בדלת הרב אומר לי: "מה יש לך?" אמרתי: "אני מפחדת".

"ממי ממה??" שאל הרב

"מהניתוח".

הרב הצדיק והטהור מרים את יד ימינו ובנחישות סימן לי ביד: "לא יהיה ניתוח!". אחר כך הוא אמר לרבנית שתתן לי את טלית הסנדקאות שלו. שמתי על הבטן והרב ברך אותי ושלח אותי לשלום עם הידיעה. אין ניתוח.

יום שני בערב אני חשה ברע ונוסעת לעין כרם. מה שבטוח בטוח. אין צירים רציניים אך יש שקט במחלקה וזאת לידה שישית, מכניסים אותי לחדר לידה. הכל רגוע ושקט. אני מבקשת מעמית המיילדת שתתן לי זריקת "אפידורל" להרגעה כשהצירים יתגברו. תרופה מרגיעה ומרדימה. עברתי כבר חמש לידות, מגיע לי שהאחרונה תהיה לידה יותר קלה.

תוך חצי שעה הצירים מתגברים, אני מקבלת "אפידורל" שמשתק אותי פחות או יותר. פתאום, אחרי כעשרים דקות כל המכשירים מצפצפים. מהומת אלוקים פורצת בחדר! הרופא מבשר לי בנחרצות: "מיידלאע! אנחנו לוקחים אותך לניתוח, אנחנו מאבדים את התינוק. האפידורל פגע בנשימות העובר. בעלי מחוויר, מאפיר, משנה צבע ואומר בקול: "אבל הרב אליהו אמר שלא יהיה ניתוח".

הרופאים האחיות והצוות הרפואי מביטים בו ספק ברחמים ספק בכעס ומבקשים ממנו לצאת מיד. מדובר במצב חירום. אני מצליחה לשאוג לעברו: "תצלצל לרבנית, תבקשו שהרב יתפלל עליי!!".

אל תשאלו איך ומה. אני יודעת בכל הזמן הזה שלא יהיה ניתוח. כך אמר הרב. עוד דקות ספורות הניתוח. כבר מסמנים על בטני את המקום של החיתוך. הרופא אומר לי: "רונית תנשמי עמוק, בעוד פחות מדקה יהיה לך תינוק". מניחים מסיכה על פניי ואני נושמת נשימה עמוקה. פתאום צצה לי דמותו של הרב אליהו עם תנועת היד: "לא יהיה ניתוח!". אותה תנועת ביטול נפלאה שחוללה מהפך בנשמתי.

בדיוק באותה שנייה נפתחת הדלת של חדר ניתוח. פרופסור לאופר נכנס ושואל את הרופא: חתכתם?

הרופא אומר: עוד לא, עכשיו.

הרופא מסתכל עליי ושואל: את רוצה ללדת לידה טבעית?

עם המסיכה על הפנים אני אומרת לו: "כן".

הרופא ניגש ועומד מולי ואומר לי שלוש פעמים: "תלחצי".

אני לא יודעת מאיפה היה לי כוחות ללחוץ, הייתי משותקת מהצוואר ומטה בגלל האפידורל. התרוממתי כמעט עד הפרגוד לחצתי שלוש לחיצות ונולד תינוק, בן זכר צדיק. בלי תפר בלי ניתוח ובלי סיכות. הלידה הכי קלה שלי.

כולם היו המומים. הרופא והמיילדת התרגשו עד דמעות. גם כשהעלו אותי למחלקה עוד חפשו לראות מי היא היולדת שילדה בלי ניתוח בחדר ניתוח.

בזמן הזה שאני הייתי בחדר ניתוח בעלי התקשר לרבנית וסיפר לה את הסיפור. היא אומרת לו: "אבל הרב אמר שלוש פעמים שלא יהיה ניתוח!".

בכל יום שני היה לרב אליהו שיעור שמשודר בלווין ומשודר ברדיו. הוא היה באמצע השיעור ותוך כדי שיעור מתקשרת הרבנית ומבקשת להעביר לרב פתקה. באמצע השידור יש הפסקה. הרב קורא את הפתק של הרבנית: "למה רונית בת אסתר בחדר ניתוח?" הרב עונה לה בכתב על הפתק: "היא תלד בחדר ניתוח אבל בלי ניתוח".

זה מה שאמרה הרבנית לבעלי. בעלי עומד מחוץ לדלת חדר הניתוח ולא ידע מה קורה איתי בפנים. כשיצא הרופא ואמר לו: "מזל טוב" הוא לא התעניין מה נולד. הוא שאל: "האם היה ניתוח?"

והרופא ענה: "היא ילדה טבעי, לידה מצוינת" בעלי פרץ בבכי של שמחה, ונכנס לראות את בנו הטרי ואת אשתו ההמומה.

אחר כך באנו לבית הרב אליהו להודות לו ולספר לו מה שקרה. כשסיפרתי לרב איך הרגשתי בלידה שמישהו דוחף אותי בכתפיים עד שכמעט ישבתי, הרב אמר לי שהיה לי מעמד הר סיני משלי בחדר הניתוח, עוד אמר לי שאותיות "לידה" זהו "ליד ה'" שה' נמצא ליד היולדת. התרגשתי מאוד. הרב היה הסנדק של הבן שלי וקראנו לו: "נועם מרדכי".