שיראל נולדה בשבוע 41 + 5 במרכז לידה טבעית של תל השומר.

3 שבועות לפני כן, הרופא שלי נלחץ בעקבות מוניטורים שקטים מדי והחליט שצריך לזרז. אשפזו אותי בשבועות.

למזלנו, היה עומס בחדר לידה ולא היה להם חדר פנוי בשבילי. חיכינו עוד יום ובמהלך היממה, כל המוניטורים נהיו תקינים.

בסוף היום, היססנו האם חייבים לזרז. התייעצנו עם המיילדות של המרכז והחלטנו לחכות ששיראל תבוא בזמנה.

שיחררו אותנו למחרת וחיכינו. וחיכינו. וחיכינו.

תחילת שבוע 41, בגלל ששום דבר לא התקדם, המליצו לי לקחת שמן קיק שגורם לשלשולים ואמור לגרום גם לצירים.

יום 1: כלום. יום 2: צירים כל 5 דקות. כל כך שמחתי. בין הצירים, אפיתי עוגיות. אחרי 4 שעות, הצירים פחתו והפסיקו.

יום 3: סוף סוף הצירים!! התעוררתי ב-3 לפנות בוקר עם צירים כל 5 דקות. לא רציתי להאמין כי פחדתי להתאכזב עוד פעם.

עברתי את רוב הצירים על כדור פיזיו או בכריעה כאשר נשענתי על כורסה. ב-9, החלטנו שהגיע הזמן לנסוע לבית החולים.

הייתי בטוחה שתהיה לי פתיחה של 5 או 6. לא!! הייתה לי פתיחה של 2.5. מיד לאחר הבדיקה, ירדו לי המים,

ירידה שאי אפשר היה להתבלבל. צוואר הרחם היה מחוק לגמרי ואמרו לי שעד 3, התינוקת שלנו תהיה בחוץ.

הכניסו אותי באחד החדרים במרכז לידה טבעית. ערן הוציא את הפתקים שהכנתי והדביק אותם על הקירות.

שמנו את המוסיקה שהכנו. וערן התחיל לעשות לי מסאג'ים. הוא גם קרא לי את הפתקים שהכנו. נכנסתי לג'קוזי.

קפצתי על הכדור פיזיו. התיישבתי במקלחת. הייתי כל הזמן בתנועה.

ובין הצירים, הייתי מנהלת שיחה כאילו כלום לא קורה. הייתי מלטפת את הבטן ומדברת עם התינוקת שלנו.

ערן היה מדהים ומאוד עזר לי במהלך כל הלידה. המיילדת שמכירה את עדה (טיה מטל השומר) הייתה בשוק מההכנה שלנו.

ב-2, הייתי עם פתיחה של 4!!! אחרי שאמרתי שאני מרגישה קצת לחץ, הביאו לי כיסא לידה.

המיילדת הייתה בטוחה שזה הולך לקרות אוטוטו. אבל לא. ב-3, המשמרות התחלפו.

המיילדת החדשה ניסתה לעשות לי סטריפינג אך הפסיקה כי כאב לי נורא.

הצירים המשיכו, עדיין כואבים אבל שום דבר לא זז. הייתי מותשת. אפילו נרדמתי בין הצירים.

עד 6, הייתי עדיין עם פתיחה של 4, למרות כל העיסויים. נאלצנו לקבל זירוז דרך הווריד.

מאז, לא יכולתי לנוע. ב7, הייתי עם פתיחה של 5. מיילדת אחרת הציעה לנסות לעשות שוב סטריפינג.

לאחר הסטריפינג, נכנסתי למים. התכנסתי בתוך עצמי.

אני לא זוכרת הרבה חוץ מזה שהמיילדת רצתה שאצא מהמים כדי לבדוק אותי ושלא הייתי מסוגלת לזוז.

ערן ביקש לתת לי עוד קצת זמן אך אחרי שהיא אמרה לו שיש מצב שאני יולדת, הם הוציאו אותי מהמים.

וזה באמת היה המצב. היא אמרה לי ללחוץ ונתנה לי להרגיש את הראש שלה. זה היה רגע מרגש ביותר.

אחרי עוד כמה לחיצות, ב'ה שיראל הייתה בחוץ. היא הניחה אותה עליי. ההתרגשות הייתה בשיאה.

הדמעות לא הפסיקו לזלוג. הלידה הייתה חלומית ,למרות הזמן הארוך (17 שעות).

זו הייתה חוויה בעוצמה שלא יכולנו לדמיין, הן מבחינה אישית והן מבחינה זוגית.

ידעתי שאוכל לסמוך על ערן אבל לא חשבתי שהוא ידע לענות על צרכיי עד כדי כך.

האווירה הייתה רגועה, היינו מוכנים מבחינה פיזית ונפשית.

גם כאשר אמרו לנו שנצטרך לזרז, קיבלנו את זה, בלי להרגיש הרגשת פספוס.

ובסופו של דבר, ב'ה, שמחנו שחיכינו ששיראל תבוא בזמנה. 

מאז אנחנו נהנים כל יום יותר מהמתנה המדהימה שקיבלנו.

בהזדמנות זו, רצינו להודות לכל הצוות של דבש מסלע. עזרתם לנו המון.

הייתם איתנו לאורך כל המסע המדהים והמיוחד הזה. אתם עושים עבודת קודש.