בערב אמרתי לעידו כי יש לי הרגשה שזה קרוב... אחרי מספר שעות ראיתי כי ירד לי הפקק הרירי אך עדיין לא היה לי צירים או סממן אחר שמעיד כי הלידה קרבה רק הרגשה פנימית. ידענו כי הפקק הרירי יכול לרדת גם שבוע ויותר לפני הלידה והלכנו לישון.

בסביבות שתים שלוש לפנות בוקר החלה לכאוב לי הבטן...קמתי לשירותים שיניתי תנוחה וחזרתי לישון, התעוררתי שוב עם כאבי בטן , הסתובבתי אך לא ידעתי האם אלו באמת צירים.. לא רציתי להעיר את עידו כי אמרתי שאם אלו צירים הוא צריך לישון ע"מ שיהיה לו כוח בהמשך.
בסביבות חמש עידו התעורר ושאל אותי מה קורה? אמרתי לו שכואבת לי הבטן אבל אני לא יודעת אם אלו באמת צירים.. הוא הציע שאמדוד זמן אך זה לא היה כ"כ סדיר... אני חזרתי לנסות לישון ועידו הלך לתפילת שחרית. כשחזר אמרתי לו שלא נראה לי שילך לעבודה היום כיוון שמדדתי זמן וזה כל 4-5 דקות (ונראה לי שאלו צירים...)
לא רצינו להגיע מוקדם  מידי לבית החולים אך מצד שני היה לנו כשלושת רבעי שעה נסיעה עד לפוריה, לכן החלטנו להתקשר להתייעץ עם אבנר (למפרע הסתבר שבדיוק סיים ליילד את אישתו..) אבנר אמר שאכן ישנו מרחק וצריך לחשוב על זה, אך עדיין לא רציתי להגיע לפני הזמן, התייעצנו עם רופאה מיישובנו ולבסוף החלטנו נוסעים ואם זה לא זה נלך לטייל – היה יום אביבי ומקסים.
בשעה שמונה הגענו לבית חולים פוריה עם חיוך על הפנים ,הודעתי להם כי באתי ללדת- הם קיבלו אותי עם חיוך גדול לחדר הקבלה ואכן הגענו בזמן עם פתיחה של 3 ומחיקה מלאה..היחס שלי כלפי הרופאים והמיילדות (הסתבר לי אחר כך) גרר את היחס שלהם, הניחוחות שלי והרוגע גרמה לכך שיתייחסו אלי באותו מטבע.  כעבור שעה הועברתי לחדר הלידה ועידו ואני עם הרבה ביטחון בעצמנו ובמה שהולך להתרחש. מראש רציתי להסתובב בזמן הצירים, מקלחות וכדומה אך בדיעבד זה היה בעיתי כיוון שהייתי צריכה להיות מחוברת למוניטור כי היו מעט תנועות עובר..והחלטתי לעשות את מה שיכולתי במצב הזה..הייתי על כדור הסתובבתי מעט בחדר ושיניתי תנוחות על המיטה גם צורה של על ארבע שלפני הלידה לא חשבתי שאשתמש בה.. אך מה שהוביל אותי זה גמישות וחוסר מקובעות. בין ציר לציר נחתי ועידו טוען שאפילו נרדמתי, דיברנו צחקנו ועשינו הימורים על הפתיחה הבאה. ברקע היתה מוסיקה נפלאה שהבנו מהבית ועידו דאג להחליף דיסקים או להעביר שירים שאיני אוהבת..הכל התקדם מהר מכפי שציפינו ופתאום הגענו ללידה עצמה, בעידודו הרב של עידו ובעזרת המיילדות המקסימות לאחר 40 -30 דקות, בשעה אחת וחמישה יצא בשמחה רבה לאויר העולם כרמל  ואנו היינו מוקסמים ומאושרים מהפלא שזה עתה קרה לנו.

אין לנו ספק כי הכלים שרכשנו בקורס היו אבני הדרך עבורנו בכל תהליך הלידה, האמונה ביכולתנו ללדת ושזהו הדבר הטבעי ביותר עבורי,דבר נוסף שסייע רבות היה "הכרת היש לזמנו" כשהייתי בציר הייתי מרוכזת בו בלבד ובזמן מנוחה לא התעסקתי בציר הבא אלא במנוחה ושיחה עם עידו.  הידיעה והלמידה לפני הלידה על העתיד להתרחש היו משמעותיים ביותר עבורנו.

תודה רבה לכולכם  עזרתם לנו להתכונן ולהתכוונן לאחד האירועים המיוחדים והמשמחים בחיינו.