מאת אור גיל

יש דיבור שהוא קונקרטי כגון בקשה, שאלה ותשובה, הסבר או תוכחה. הדיבור מעביר מסר או דעה. בד"כ הדיבור הוא בין שנים או יותר, ויש שהוא חד צדדי. יש  להגיד דברים, שזהו דיבור יותר נוקב, ויש אמירה שהיא רכה יותר, היא מניחה מלים לפני השומע. ויש גם שיחה. מהי השיחה? מה מיחד אותה?

שיחה אינה חילופי דברים בין מדברים שונים. יש בה הרבה מעבר לכך. הכוונה של השיח היא התקרבות. אין בשיח כוונה להגיע למסקנה או לתוצאה, אלא ליצירת קשר, ליצירת חיבור. בשיח יש מרחב שנמצא שבין המשתתפים, שנותן מקום שווה לכל אחד, גם אם המשתתפים מאד שונים או במעמד שונה. יש לכל אחד תחושה שווה להניח במרחב המשותף, במרחב המקשר, את מילותיו אשר נושאות את מחשבותיו, להניח במרחב מילים שנותנות קול למאויו ולרצונותיו. יש רווח למילותיו אשר אינן צריכות להאבק על עוצמת קולן ועל הלגיטימיות שלהן, המילים אינן נאבקות ולא נאבקים בהן. הרווח מתהווה על ידי אי השיפוטיות של הדברים זה את זה ואי שיפוטיות של הדוברים דה את זה. יש כבוד רב, יש הערכה, יש אהבה הדדית ועדינות. בשיח מתרחש קשב הדדי ללא מאבקים בין המשוחחים. מתוך כך אפשר לחלוק , להביע משהו אחר ושונה. הכל מתקבץ למרחב המשותף ומהדהד בנפשות כל המשתתפים, מעורר אותם להתבונן על עצמם באמת, מאפשר להשאר גם בלי מילים או למצוא את המלים לשתף בהן או לומר את שבלבם. כל משתתף בוחר לקחת מה שלוקח ולהניח את מה שבוחר באותו רגע להניח, בלי להלחם, בלי לפגוע. מעין טיול לרוח היום המרעננת, יחדיו, בקלילות בין ענפי אילנות, שיחי החיים ועשביהם. גם כשחלוקים, עדיין כל משתתף מתענג על עצם המרווח שנוצר, על ידי אי השיפוטיות שיש בה מידת רוחק. דוקא מידה זו של קלילות ושיתוף במרחב, מאפשרת קרבה והתפתחות אהבה. השיח המוגן משיפוטיות וממאבק, שרבוד בקשב נקי, מאפשר להביא לתוכו מן הפנימיות, מאפשר למשתתף להסיר אט אט את המגננות, את האפודים, ולהיות יותר שקוף כלפי עצמו וכלפי המשתתפים. להביא מפנימיותו תכנים, תשוקות, חלומות, התלבטויות, שאלות המחפשות הד ומענה, מאפשר למשתתף לגעת במצוקה או הדאגות של עצמו ולהביאם ביתר בטחון ללבם של המשתתפים. בשיח אפשר לספר את מאורעותיו ורגשותיו ולצאת לטיול נפשי. כאשר כל אלה יוצאים אל המרחב המשותף נוצרת קרבת הלב, ההד החוזר יוצר הקשבה פנימית וקשר. זאת אומרת הנפשות נקשרות בפתיל של חסד,  זוהי בעצם תפילה. תפילה אישית ותפילה משותפת.

שיח זה יכול להתרחש בין אדם לעצמו כאשר מתבודד ומאפשר לקשב שלו אל עצמו לעלות, להקשיב לתחושותיו, מחשבותיו ומאווייו. שיח עם עצמו אינו שיחת ביקורת ונזיפה עצמית כגון: "אני צריך... למה אני... אם הייתי.. אני אף פעם... וכד' אלא, טיול נינוח במחשבותיו וברגשותיו לרווח את נפשו ולתת מקום לקולות נשמתו המשוועים להשמע בהפחתה ניכרת של הביקורתיות שלו החוסמת את כל אלה מלבוא ולהיות נוכחים. כך גם מתרחש שיח בין אדם לאלוקיו, בין בני זוג, בין רעים, זהו גם שיח בחבורה.

אפיונו של השיח הוא ההכלה שלו, הוא השיתופיות שלו. אופיו הוא גם בחוסר התכליתיות שלו, הוא אינו אלא עצם קיומו. תכלית קיומו היא השיתוף, הסיפור, החיבור –התפילתיות שבו. על כן שיח לעומת הדיבור הוא בעל אפיון נקבי, נשי. כך אפיינו חז"ל את הנשיות – בשיחה. "תשעה קבין נטלו הנשים ואחד כל העולם כולו" (קדושין מט:) אם כך לכאורה, אין לגברים עניין בשיח בהיותו מאפיין נשי. הדיבור הגברי הוא יותר יישומי, יותר קונקרטי ותכליתי.

בהתבוננות יותר מעמיקה על המינים, על גברים ונשים, אנו רואים את הסוד של כל הבריאה. הכל נברא זכר ונקבה. הזכר נברא גם עם כוחות נשיים והאשה נבראה גם עם כוחות זכריים. (תוכן שנמצא במקורות קודש, ובעולם הפסיכולוגיה פותח על ידי קרל יונג) הכוחות הדומיננטיים של האשה הם הכוחות הנשיים והכוחות הדומיננטיים של האיש הם גבריים. אך כל אחד מהם לא יגיע להשתלמותו ולאיזון נפשי בריא, ללא טיפוח גם של הצד ההפוך שבו. לא זאת בלבד שעל האיש לפתח את גבריותו, עליו לפתח גם את נשיותו. וכן להפך, על האשה לפתח את נשיותה אך גם לפתח את הצד הגברי שבה.

לדוגמא, אשה שיש לה קריירה היא מפתחת את הצד הגברי שלה ועליה לשמור ולפתח את הצדדים הנשיים שלה עם עצמה, כטיפוח החן והיופי, האסטטיקה, חום הלב וההכלה, חיבור בני הבית זה לזה, לדאוג לצרכיו של כל אחד מבני הבית וכד'. יחד עם זאת היא מפעילה את הגבריות שלה ביוזמתיות, בניהול ביתה ואף ביציאה מן הבית לעבודה, ללמודים, לקריירה, לתרומה לקהילה וכד'. כמו כן האיש יחד עם גבריותו ביציאה החוצה לפרנסה, לקרירה, לנתינת גבולות, עליו לפתח את החלק הנשי שלו בהקשבה לאשתו, לילדיו, בשותפות שלו לטיפול בצרכי הבית וכד'. דרכם לומד הגבר להתבונן יותר ברגשותיו ולהתחבר לעצמו.

אם כן גם הגבר זקוק להכיל, להתחלק ברגשותיו לשתף – להתחבר. אמנם הוא יעשה את החלק הנשי שלו, דרך הסגנון הגברי.

גם בין גברים מתרחשות התקרבויות. יש שהיא מתרחשות על ידי חוויות משותפות כמו טיול, ישיבה משותפת על קפה במימי מעין וספור מאורעות, מחשבות, יש בבניה משותפת או תיקון דבר מה, על ידי משחק או בהתגוששות. פחות מבטאים את הרגש, אך מחפשים את השותפות. יש שהתוכן הפנימי יהיה מוצנע ועטוף בלבושים ופחות ישיר או פחות רגשי. על מנת שיתפתח שיח גברי עשיר ועמוק יותר, הגבר זקוק ליותר הגנה. זקוק לבטחון שלא תהיה פגיעה, כי החשיפה מאיימת. הוא זקוק שלא תהיה שפיטה כי אז יכנס למאבק. מטבע הגבריות הנגיעה ברגשות מאיימת. יש "סכנה"  של קרבת יתר שמטלטלת את  "האחד" את הבודד, הטבעי של האיש. הסכנה ההפוכה היא להשאר בבדידות, בשתיקה או בדיבור מוחצן כלפי חוץ ובעיקר מוחצן מעצמו. שלא מזהה את מה שפנימי או לא מבטא אותו, אלא חושב ומדבר רק במושגים כללים, בערכים, באידיאולוגיה אשר עלולים לעשות הרחקה מהלב, הרחקה מעצמו, מרגשותיו ומזולתו. דיבור שמרחיק אותו מלגעת בפחדיו, בדאגותיו וטרדותיו דיבור ששומר מפני  תחושה מאיימת של פחיתות כוח.

החיבור לחלק הנשי של הגבר לנשיות שלו, מתחולל בילדותו דרך אמו ושאר דמויות נשיות  שהיה עמן. בבגרותו מתחבר לנשיות שבו דרך בת זוגו. יחד עם זאת לאורך כל הדרך זקוק הגבר גם לשיח עם בני מינו. גם שם יכול לפתח את החלק הנשי שלו. דוקא בין גברים כאשר מתפתח שיח ולא דיבור, שיח ללא מאבק, ללא תכלית יישומית, יש הרבה יותר חופש מאשר עם השיח עם בת הזוג, אשר בו, עם כל הקרבה והאינטימיות, יש גם רגישות גדולה שעלולה לפגום בפתיחותו של השיח. לעומת זאת, בשיח השווים של אותו מגדר, כאשר הוא בתנאים של השיח, אפשר לשחרר ולשתף באמת, בשאלות ובדאגות מרכזיות וגם שוליות של החיים, בקלילות, עם הומור ו"ריח גברי" של המילים. אפשר לקבל בשיח גברי כזה משוב, הדהוד לעצמיות שלו ולגבריות שלו.

עיקר עוצמתו של האדם, בין איש בין אשה, הוא בפנימיות שלו ובאיזון של כוחותיו. ככל שהאדם הכרתי לרגשותיו, לרצונותיו ולתשוקותיו, לדאגותיו ולפחדיו, הוא אדם עשיר יותר, חי יותר, בטוח בכוחותיו וביכולותיו. משום כך, פיתוח הצד ההפוך שבתוכו, חיוני מאד לבטחון זה, כי הוא מאזן את האדם. על כן, גבר שמפתח גם את הצד הנשי שלו, הוא בטוח יותר בקשרים בין אישיים ובקשרים התוך אישיים שלו עם עצמו. כל גבר יכול לפתח שיח בעל האפיון הנשי, עם עצמו, עם בת זוגו וגם עם רעיו, או בחבורה מיוחדת לשיח גברים.

תגובה נפוצה אצל גברים אשר מתנגדים למושג של השיח, מזלזלים בו, בזים לו ומכנים אתו במילת גנאי (לטעמם): "קבוצת תמיכה". להערכתי, מהתנסות במפגשים רבים של שיח גברים, הדבר נובע  מפחדים שהשיח יציג אותם כנשיים, מחשש שהשיח יחשוף בתוכם את החומות הפנימיות החוסמות את הקשר לרגשותיהם.  בכך הם מחסירים מהשתלמותם ומבטחונם ומעכבים  עצמם מלחבור אל החלקים הפיוטיים העדינים - הנשיים שבאשיותם הגברית. כאשר אין איזון, כאשר הצד הנשי בגבר חסר – הגבר מתרחק מהתפילה שבו, מתרחק מן התפילה שלו – מהקשר עם עצמו. עיקר עוצמתו של האדם היא בהכלת המורכבות שלו, שכוללת את הנשיות והגבריות כאחד. ככל שמתנסה ולומד את סוד השיח - פנימיותו מתעשרת ומתעמקת.

יש לציין שיש גברים שהצד הנשי שלהם חזק מדי והחלק הגברי שלהם חלש, ומלאכתם היא הפוכה, מלאכה שתחזק את הגבריות ותאזן את היחסים הפנימיים שבין הגבריות לבין הנשיות שלהם.

דוגמא ליצירת  שיח גברי יזום הוא בפורום גברים של דבש מסלע, אשר לאחרונה, בזכות כמה חברים יקרים, מתפתח ומתגבר. הגברים הקוראים מוזמנים להצטרף אליו ולהיות פעילים בו. חסרונו בכך שהוא דרך המדיה, אין בו מפגש ישיר. ובאותה מידה זהו יתרונו הגדול, הוא פתוח לכל אחד שמכבד את דרכי השיח. אפשר להשתמש בכינוי ועל ידי כך לשוחח יותר בקלות.

דרך אחרת לשיח חופשי גברי (יחד עם עוד נושאים) מוצע בסדנה "רוח יוצר" ובתוכנית "מצעדי גבר".

לסיום, אפשר לראות את אפיוני השיח בפרושים השונים לפסוק "ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב"

(בראשית כד/סג ).

רש"י: לשוח- לשון תפילה כמו "ישפוך שיחו" (תהילים קב/א) וכן פרש ר"ע ספורנו, ובתרגום.

רמב"ן: ויצא לפנות ערב לשוח בשדה עם רעיו ואוהביו אשר שם...

רד"ק: לטייל בין השיחים.

רבנו בחיי: להלך בין השיחים, כלומר להשתעשע ולטייל בין האילנות לרוח היום.

מצודות ציון לתהילים קב/ב: ענין סיפור התלאות כמו  (איוב ז/יא) "אשיחה במר נפשי"

מצודות ציון לאיוב ז/יג: ענייני סיפור התלאות כמו "מרוב שיחי וכעסי" (שמואל א א/טז)

עוד כדאי לשים לב למילים שמאפיינות שיח אשר מופיעות בכתוב ברקע היציאה של יצחק. המקום של השיח הוא בשדה. מקום של מרחב , מקום פתוח וחופשי.

וגם הזמן הוא לפנות ערב לרוח היום. עת שמזמינה לרווח בנפש את עניני היום החולף, לעבד אותם בינו לבין עצמו בתפילה ובינו לבין רעיו.

(חזקוני פרש שיחה כדיבור, בדרך אחרת ממה שנאמר לעיל: "לשון שיחה – לדבר לאיש שיוצרך לדבר עמו.")