ריקוד של שמחה או תסכול? מאת יעל ססלוב
כאשר התחלתי ללמוד ימימה, התחברתי מאד לתמונה של ספירלה שכל הזמן עולה כלפי מעלה. בדרך מעלה יש מורדות ועליות.
כל הזמן אנו עולות בספירלה של החיים, לומדות ועולות ובכל שלב יש עליה, אך לעיתים, אם לא לרוב,  יש ירידה. הירידה מסמלת את המפגש עם העומס וההתמודדות איתו.
העלייה מסמלת את ההבנות שנוצרו מהמפגש והמעבר הלאה למעלה בדרך. כל פעם אנו נפגשות עם העומס ממקום יותר גבוה.
ולכן, גם אם הוא אותו העומס מהסיבוב הקודם, אנו פוגשות אותו ממקום בוגר יותר, מדייק יותר.
בתור מטפלת ברפואה סינית אני עובדת הרבה עם הגישה הנטורליסטית של הרפואה הסינית.
הגישה הנטורליסטית דוגלת בהסתכלות על תהליכים בטבע וכך דרכם הבנת תהליכים בגוף ובנפש האדם. 5 האלמנטים זו תורה שאני חוקרת לעומקה הפיזי והרגשי.
כך מצאתי 2 תורות - ימימה ו 5 האלמנטים נפגשים.

העץ
עומס ומחשבה נקיה, כמו צמה שזורות זו בזו, הולכות יחד ונפרדות. מתחברות ונהיות אחת ואז העומס שולט. נפרדות, מתרחקות כל אחת לדרכה ואז המחשבה הנקייה שולטת.
אך כל הזמן זו לצד זו. עוד בתחילת הדרך, בילדות כאשר העומסים החלו להיווצר, גם אז המחשבות מתהוות והאני מתחיל להיווצר.
כמו ילד שבודק גבולות ומורד בהם, כך מוצא את מקומו בעולם ומייצר את האני.
כמו נבט שמרים את עליו הראשונים מעל הקרקע ובודק היכן הוא נימצא, כמה יש לו להתרחב מול הסביבה שלו ויוצר את האני כתלות במרחב הניתן לו ובכוחו האישי ליצור את מקומו.
אלמנט העץ – פריצה, התחלה. העומס נותן הזדמנות למחשבה עצמאית להיווצר.

האש
הספירלה האין סופית היא המקצב של החיים. אין עצירה, המחשבה תמיד ערה, גם בשינה היא עובדת סבילה ובערות היא פעילה. התנועה המתמדת היא עבודת הלב, עבודת האש.
את הלב אי אפשר לעצור, את הלהבות לא ניתן לרסן. הלב חייב לעבוד בקצב הנכון לאותו אדם בכל שלב שנימצא – כילד מהיר יותר, כבוגר מתון.
בהתרגשות מאיץ ובהתכנסות מאט. הרצון לעצור את הספירלה ולנוח זה רצון מוטעה – זה כאילו רצון למות.
האש זה השיא, הנבט הפך לפרח, עונת הפריחה. ההתרגשות סביב הבנות חדשות, זה השיא של הקשבה הפעילה והנקייה, זה הרגע שבו אנו באמת מבינות את התהליך – האסימון נופל.
הרגעים האלה עוצמתיים, טוטליים, מרגשים ואף ממכרים. כאשר אנו מגיעות לרגע הזה, הכול מלבדו נעלם – האגו מתמסמס.
אך ללא עבודה רבה, לא היינו יכולים להגיע לרגע הזה. כמו האש אשר תלויה בחומר בערה וחמצן, על מנת להתקיים,
כך מחשבה טהורה, הקשבה נקיה, הבנה – תלויה בעומסים שלנו, בכישלונות שלנו ובהצלחות שלנו. וכן אסור להיאחז ברגע, כי כמו כל פרח שנפתח,
יש ליהנות ממנו ולהבין שהוא יבול. כך ההבנות מגיעות מופנמות, ההתרגשות בשיאה, וכמו שבאה גם חולפת ההתרגשות ומפנה דרך לשגרת העבודה ופריחות עתידיות.
אלמנט האש – מקצב הלב, שיא הפריחה, שיא ההבנה

אדמה
הספירלה של עליות וירידות נותנת תחושה של הליכה במעגלים. תחושה של תנועה במרחב ללא התחלה או סוף. אם לא מסתכלים למעלה או למטה, אנו הולכים במסלול מעגלי.
היכולת ללכת בדרך ולהסתכל לכל הכיוונים, זו היכולת שניתנה לנו כשהאדמה יציבה. כאשר אני הולכת על קרקע יציבה, אני יכולה בנינוחות להרפות מהריכוז בתנועת כפות הרגלים שלי וליהנות מהדרך, להכיר תודה על כל העבודה הרבה, לבחון את העבר, ההווה, להיות בציר כוחי נטויה בקרקע ועדין בתנועה. כשהקרקע סלעית, לא יציבה, לא ברורה,
העיניים הולכות מטר וחצי למטה, נאחזות בכל תנועה ובוחנות כל צעד בחשש ובבחינה. התסכול מההסתכלות הצרה יוצרת קושי גדול,
כי אין דבר אחר מלבד המאמץ בהליכה על קרקע לא יציבה. הספירלה נהפכת למסע דו ממדי בלבד וכל העבודה הרבה וכל המאמץ שהביא אותי לשלב הזה בספירלה לא קיים.
אני תקועה באדמה הזו, אין דבר אחר מלבדו ורע ומר גורלי.
כשאני עושה הפסקה ורואה מה עשיתי אני יכולה להיות קצת גאה ומכירה את הטוב שבי, אך מסתכלת קדימה וייאוש אוחז בי, כי שוב, זה לעולם לא יגמר.
תנועת האדמה הביצתית שוקעת כלפי מטה ואין לה כיוון אחר. אך בסוף המסע כשהקרקע מתייצבת אני יכולה להסתכל אחורה ולראות הר יפהפה ומרשים.
הפצעים לרגלי יוכיחו את עבודתי הרבה. אך עצירה זו גם היא לרגע כי המסע הזה לעולם לא יסתיים. ההר הבא שמצפה לי יכול להיות מקור לייאוש
אך גם הזדמנות למימוש פוטנציאל של מעבר לשלב הבא בספירלה. הכל תלוי איך אסתכל על הדרך, או אם אבחר כלל להסתכל. בעולם ללא מודעות,
כולנו כעיוורים מסתכלים על כפות רגלינו ומפסידים את הנוף.
אלמנט האדמה – יציבות, מעבר, מימוש פוטנציאל.

מתכת
מתכת הוא חומר יקר ערך, כמו זהב, כסף. מתכת באדמה חוסמת את תנועת המים, מגבילה את זרימתם מטה וכך גורמת להם להצטבר ולעלות אל פני הקרקע.
המתכת היא כביכול הכלי שלתוכו אנו מוזגים את המים המצטברים בכדי שנוכל לשתות ולהרוות.
זו תנועה עדינה שאוגרת, אוספת את כל הנתונים, של העבר, הווה, צפי העתיד, העבודה, ההקשבה, ההבנה – אוספת את כולם, לכף ידינו,  למודעות שלנו,
על מנת שנוכל להסתכל, להפריד בין עיקר לתפל, לברור את המוץ ולשתות את הטוב. זו לא עצירה, זו בעצם תנועה של ליקוט שמזינה אותנו בדרך.
דרך ליקוט, רישום, איסוף המסקנות, ההבנות והסתכלות קרובה, כך נוכל באמת להפנים את העבודה הרבה שאנו עושים יום יום בין אם במודע או לא,
וכך, כמו סלע באדמה אשר גורמת למים לבוא לפני הקרקע, ההבנות עולות למודעות.
אלמנט המתכת – איסוף, אגירה, עצירה, ניתוח והבנה.

מים
מים הם התנועה הזורמת ללא צורה בשל עצמה. אם נרצה לעצור את התנועה ולהסתכל עליהם, אנו צריכים לקחת ולמזוג לכוס,
וגם אז יהיו בתנועה, כי כדור הארץ תמיד מסתובב. המים הם התנועה של המחשבה שתמיד זורמת ותמיד תזרום לאן שהמיכל שלנו יתן לה –
כמו מעיין הנובע על פני הקרקע מהמעמקים של ההוויה שלנו. המחשבה נמצאת בעומק ועל פני השטח, וכך אנו יכולים להתייחס אליה,
כמו מעיין הנובע מעומק האדמה או כשלולית שטחית על פני הקרקע. אילו אותם המים. אם כמו אדמה יבשה, תרשית,
למים יהיה מאד קשה לנבוע דרכו מלמטה, וגם המים מלמעלה, הגשם – הידע החיצוני – יהיה לו קשה לחלחל.
כך נשאר עם הפוטנציאל שהגענו אתו לעולם במעמקים, עם שלוליות של מים שטחיות שיתייבשו בקרן  שמש הבאה על פני הקרקע, ובלי יכולת לעבד ולהזין ולהרוות אותנו.
כאשר האדמה קלה, אוורירית ומקבלת, המים יכולים לנבוע אל פני הקרקע והגשם יכול לחלחל אל המעמקים,
וכך הידע שאנו רוחשים זורם ומתחבר עם ידע קדום או הרגש העמוק שחלק מהווייתנו, והחיבור יוצר בינה.
אלמנט המים – תנועה, קבלה, זרימה, חיבור, בינה.
אז הספירלה של הקיום שלי התנועה קדימה עם זוויות מטה ומעלה, זה המסע שלי.
בין אם אני רוצה או לא כל עוד הנני חיה, אני פוסעת בו, באיזה אופן אני עורכת את המסע, זה כבר תלוי בי.
העץ – הפריצה, התנועה קדימה עם הבחינה של איפה העומס, ואיפה המחשבה הבהירה.
מהו מעמדו של המחשבה הבהירה מול הסביבה העמוסה, ההסתכלות, ההקשבה ויצירת האני.
האש – התנועה, המקצב הבלתי פוסק, התרגשות מהבנות חדשות, רגעי שיא רוחניים וחזרה לשגרת העמל הרגשי היום יומי.
האדמה – הבחירה שלי בין לתקוע את עיני בכפות רגלי או לעמוד יציבה ולהסתכל סביב.
לתת לרגלים לעשות את העבודה הפיזית ולנפש לפתוח אופקים ולראות את הפוטנציאל שבדרך.
המתכת – עבודת הכתיבה, האגירה של העבודה הנפשית וההסתכלות, ההבנה, וההפנמה שלה, רק כך תוכל לעלות עבודת הנפש אל פני השטח ולהישאר שם
המים – היכולת שלנו לזרום ולחבר בין שמים וארץ. בין ידע למחשבה וכך יצירת הבינה.

* יעל ססלוב שני
בוגרת מכללת מדיסין ומטפלת ברפואה סינית מסורתית.
יעל התמחתה בגינקולוגיה בבית החולים לרפואה סינית מסורתית בצ'נגדו שבסין ובבית הספר ללימודי המשך של מכללת מדיסין בהנחייתה של פרופ' Yuning Wu.
בעבר טיפלה במחלקה לרפואה משלימה ובמחלקה הגיניקולוגית בבית החולים תל השומר ובמכון לחקר הפוריות בבית החולים איכילוב.
מיוזמי מרפאת "שלובים" לרפואה משולבת לטיפול בנשים בחיפה.  כמו כן ריכזה את מחלקת ההדרכה של חברת זן צמחים.
לימדה והרצתה בנושא צמחי מרפא סיניים וגינקולוגיה סינית במכללת מדיסין , רידמן, אילימה, ברושים ועוד.
נמנית על צוות מחברי הספר "המדריך הקליני לרפואה סינית מסורתית" ו"המדריך הקליני לגניקולוגיה סינית מסורתית".
כיום, אימא של יונתן, תומר, אייל ומעיין, חלק מצוות המרצים להתמחות הגיניקולוגית למטפלים ברפואה סינית במכללת ברושים,
ממקימי מכללת דאו לרפואה משולבת ברמת יוחנן ומרכזת את לימודי הצמחים והגינקולוגיה בה ומטפלת בקליניקה פרטית.