מאת אור גיל

פעמים רבות המושגים על זוגיות המצוירים בנפש, הם פשטניים, ויחד עם זאת הם ממשיכים הדרכה טובה לחיים. אך כאשר חפצים לרומם את החיים, מעבר לכך שיהיו "בסדר" ו"שאין תלונות", לחיים שיש בהם חיפוש של צמיחה, של עילוי והתחדשות, עלינו להעמיק ולהבהיר את הציורים הנפשיים של תפיסת הזוגיות והאישיות. איכות באה מהעמקה ומדיוק.

מצויים הסברים המעמידים את הבנת הזוגיות על פי הסברים מגדריים. הסברים של ההבדלים הנפשיים שבין גברים לנשים ושל הדינאמיקה שביניהם. מתוך כך עולה רשימה ארוכה של עצות והדרכות של עשה ואל תעשה בקשר הזוגי. אכן אלו עצות טובות שנובעות מהבנת הנפש השונה של גברים ושל נשים. אך אין די לבסס את החיים רק על השקפה זו. ראיה זו משאירה אותנו בתפיסה חד מימדית של המתרחש בחיים, מעמידה את המתרחש רק בתפיסה התנהגותית, שכך אמורים החיים להתנהל ושאם ננהג על פי הדרכות אלו הכל בזוגיות יבא על מקומו בשלום ועל מי מנוחות.

יש שתופסים שהכל תלוי בתכונות של בני הזוג ובאופיים, שעליהם לוותר זה לזה וללמוד להסתדר. אכן, יש צורך בהתאמה ויש צורך להתגמש ולהסתדר זה עם זה. אך כמו שאי אפשר לבנות חיים משותפים על מאבק כך גם אי אפשר לבנות חיים על וויתור. כי תפיסה זו אינה לוקחת בחשבון את התפתחות וההשתנות הטבעית וההכרחית של החיים הזוגיים והאישיים. בגישה זו הקונפליקטים שבין בני הזוג, נתפשים כיציאה מן הסדר, ככישלון ו"כתאונה" שלא הייתה צריכה להתרחש, אם רק היינו הולכים על פי ההדרכות המבוססות על הבדלי גברים ונשים או על הדרכה שמוותרים ומסתדרים ("מעגלים פינות") נחייה עם תחושה "בסדר" שבסופו של דבר מחניקה את האישיות ולא מרימה את האישיות. כשיש קונפליקט - הוא כואב, השאלה היא איך מתייחסים לקונפליקט, מהו עבורנו הקושי והכאב? האם הניסיונות הם רק למצוא "תרופה" שתרפא את ה"מחלה" שתקפה אותנו כמו חיידק או וירוס. האם בטיפול שלנו היעד שלנו הוא רק "תיקון הפאנצ'ר", "סתימת החור" ולהמשיך הלאה באהבה? בהבנה זו, השלום נתפש כשקט,  כאין מלחמה, "הכל בסדר, אין תלונות, מסתדרים יפה", השלום נתפס כמערכת איזונים של סטטוס קוו. האנשים בחיים נתפשים בעלי מצב קבוע, כסטטיים בתכונותיהם, וההשתנות היא רק בגיל. האמנם?

אפשר לראות בכאב, בקושי ובמשבר חלק מובנה מלכתחילה בתוך החיים שלנו כפרטים ושלנו כבני זוג, על מנת להציע לנו ולאפשר העמקה של האישיות שלנו ושל הזוגיות. שהקשיים אינם "תאונה" אלא הם כלי העבודה ועילוי המביאים איכות ושלום של אמת. שלום בית אינו רק פשרה או וויתורים הדדים, כי במצב זה לא השתנה משהו פנימי עמוק, הקונפליקט הושתק או הוקהה אך לא הצמיח פרי. יש לצמוח דרך הקונפליקט, יש להעלות את החיים למדרגות חדשות. השלום אינו פשרה אלא עילוי ושינוי פנימי של כל אחד מבני הזוג ויצירה חדשה של מושגי הזוגיות, ושל אופי וסגנון החיים. נוצר משהו חדש מכוח הכוחות השונים ומכוח הצמיחה שמחדשת ללא הרף את החיים האישיים והזוגיים ומשפיעה על מערכות נוספות כמו ילדים ומשפחה מורחבת.

לאורך כל החיים עלינו לעבוד במשולב בשני הקווים. בקו האישי ובקו הזוגי. מצד אחד לעסוק בשאלות שהקונפליקטים הזוגיים מעלים ובצד השני כל אחד מוכרח להתפתח בעצמו. אם נפשו של כל אחד לא צומחת – מה יביא צמיחה בזוגיות? אלו הם שני קוים שאינם נפרדים זה מזה אך כל אחד מצריך את טיפוחו מצד עצמו כאילו אין קו נוסף. כל השתנות באחד הקווים משפיעה בהכרח על הקו האחר. שינוי והתפתחות באישיות של אחד מבני הזוג תשנה את המתרחש בזוגיות וגם תזמין את בן הזוג להתחדשות אצלו. ומאידך, התרחשות מיטיבה בזוגיות יכולה לעודד צמיחה אישית של כל אחד מבני הזוג.

הקו הראשון הוא האישיות של כל אחד מבני הזוג מצד עצמו.

"תורה גדולה היא להעמיק בחדרי הנפש הפשוטה הטבעית שלא נלקתה בהתחכמות" (1)

להשקיע בפתוחה של הנפש אין זה מותרות ואין זה דבר מחוץ לתורה. אדרבא, זו תורה גדולה, זה פיתוח הכלים הכרחיים לחיים נעימים ומענגים ולקרבת אלקים. איננו יכולים רק לעסוק במושכלות עליונות או רק בגופי הלכות ובפרטים הכרחיים של החיים, ולהניח את הנפש על מצבה מבלי לטפל בה. איננו יכולים לעסוק בפתוח מקצועי (קריירה), ולא לדאוג בד בבד לרומם ולפתח את כוחותינו הרוחניים, הרגשיים והמידותיים. הזנחת כוחות הגוף והנפש ועסוק רק בכוח השכלי או ההישגי עלול להרחיק אותנו ממכאובי הנפש, מהטיפול בהם. ההעמקה בנפש ורפואתה ורוממותה נחוצים לאיכות החיים וטעמם. על כן למידה, בדרכים שונות הכרתייות וחווייתיות, שמעמיקה את הבנת הנפש וכוחותיה נחוצה בכל פרק בחיים. כדוגמת סדנאות או קורסים שונים העוסקים בדרכים, בשיטות שונות ובכלים שונים בפתוחה של הנפש. לטעמי, הכרחי בדרך זו גם לעבור טיפול אישי נפשי, אינני אומר שצריך להיות פריק של סדנאות, אך יחד עם זאת אין הבור מתמלא מחולייתו, ואנו זקוקים למילויו והנבעתו בעזרת כלים מכלים שונים.

נושא מרכזי והכרחי, ללמידה שמפתחת את כוחות הנפש, הוא הטיפול ברשמי הילדות הרשומים וספוגים בכל אחד מאתנו ומשפיעים בהכרח על התנהגותנו האישית והזוגית. רשומים שבעיקרם נרשמו בנו דרך דמויות הורינו ודרך היחסים שביניהם, שהשפיעו עלינו בתפיסה הפנימית שלנו את הדימוי הפנימי שלנו ואת הדימוי הגברי והנשי שלנו. רשומים אלו נכרים בהתנהלות הרגשית, והמחשבית שלנו ובתוצאותיהם המעשיות וההתנהגותיות, כמעט בכל התנהגות יום יומית עם בני משפחה, עם אנשים שעובדים אתנו, עם אנשים שאנו לומדים אתם, חיים בשכנותם או נפגשים אתם באקראי. עלינו ללמוד להכיר ולזהות את הרישומים הללו, ללמוד ולתרגל שינוי ולפעול ממקום יותר מאוזן, יותר בחירי, לפעול יותר מאהבה עצמית ובפחות ביקורתיות. עבודה בנושאים אלו מתמשכת וספיראלית מביאה להתרחשות של איזון מתמיד בנפש, בחיים האישיים ובמערכות היחסים הזוגיים וההוריים. נושא זה נצרך בטיפול בשני הקווים יחדיו, האישי והזוגי (ושל המערכות הנלוות). עבודה זו מצמיחה את האישיות ואת הזוגיות ומעמקת את איכות החיים.

הקו השני הוא השדה הזוגי שהוא המרחב הראשי שמושפע מרישומי הילדות ועומסם על נפשנו, בהיותה של הזוגיות הד מקביל למקור הרישומים עלינו. זאת אומרת שהקשרים עם הורינו והיחסים שביניהם הם שהשפיעו עלינו יותר מכל והם שעולים בעוצמה ויוצרים את הקונפליקט הזוגי. על כן לא די "להסתדר ולוותר" אלא הכרחי להעמיק את הכרת הסבך ומקורותיו על מנת להרפא ולתחזק באופן שוטף את הצריך וגם לצמוח מתוך עבודה זו לעבר חיים מענגים ושמחים ולא רק לא כואבים. כמו כן, הסבך שבמערכת הזוגית מזמין את כל אחד מבני הזוג לדייק את האיזון של הצד הגברי ושל הצד הנשי שבקרבו בהתאם למינו. על הגבר לפתח את גבריותו יחד עם הפנים הנשיים שבו ועל האשה לחזק את נשיותה הבריאה יחד עם הצדדים הגבריים הבריאים שלה.

ציר צמיחה נוסף המוביל את הזוגיות הוא פרקי ההתפתחות המובְנים של הזוגיות, החל משלב ההתאהבות שיצר ואפף את התקופה הראשונה של הזוגיות, דרך משבר מאבק הכוחות, דרך שלבים נוספים עד לשלב איחוד הניגודים של זוגיות בשלה ועמוקה. (וזה נושא בפני עצמו). כל שלב התפתחותי מזמין אות בני הזוג להשיג בעזרת כוחותיהם הטובים, בעזרת ההתחדשות המתמדת שלהם, דרך העבודה האישית והזוגית, את הקניין המבוקש משלב שהם נמצאים בו. האתגרים ההתפתחותיים המובנים של הזוגיות אינם תקלה מקרית בדרך, אלא התמודדות נורמטיבית המזמינה הרחבה והתחדשות בחוויה ובתפיסה שלנו את הזוגיות במקביל להתרחבות ולצמיחה האישית של כל אחד מבני הזוג מצד עצמו. בעבודה בקווים אלו אפשר להגיע לשלום שהוא איחוד והשלמה של ההפכים. בחיבור זה נמצא עומק ברית הנישואין.

עלינו לא להסתפק לתקן קלקולים, לא די לצאת מהקשיים, ולא לעסוק רק בהכרח. אלא עלינו, לעסוק בצרכי החיים בנפש חפצה, לתור אחר הדרכים והפעולות שמצמיחות אותנו ואת הזוגיות ואת יחסנו עם כל אדם. לחפש דרכים לגדול אִתן עם רגשות עונג ושמחה, בעשירות נפשית ויצירתיות.

"הפעולות היוצאות מתוך עוני והכרח

אינם הולכות על דרך ההשלמה,

מפני שאינם נעשים בשמחה פנימית.

על כן ראוי לאדם שיצייר גם כן לעצמו

שאין המעשים הטובים ממלאים בו חסרון,

כי אם מוסיפים לו שלמות

שעונג הוא לרדוף אחריו ומביא גם כן תכלית מעולה" (2)

(1) הראי"ה קוק, רשימות מלונדון יא

(2) הראי"ה קוק, אחרון בבויסק מג