עצמאות וגם קרבה מאת אור גיל

שאלה:
אנו נשואים כשנה,ההורים של בעלי מאד דואגים ועוזרים לנו להסתדר כלכלית.

אנו חשים לחץ רב מצדם לקבל את דעתם בנושאים כגון לימודים ומקום מגורים. אנו רוצים לכבדם אך מרגישים לחוצים מהדרישות שלהם ולא יודעים איך להתיחס.

תשובה מאת אור גיל:
אחת המשימות הראשונות של בני הזוג היא הפרדות ממשפחות המוצא ויצירת הזוגיות שלהם.

תהליך היות האדם מובחן לעצמו מתחיל מלידתו, עד שבגיל שנתיים לערך, מתחיל לעמוד על עצמיותו ומבחין כי אינו "עובר ירך אמו" אלא ישות נפרדת.

המשכו של התהליך הוא בגיל ההתבגרות אשר בו האדם בוחן ומעצב את אישיותו דרך מובחנותו, שונותו ועצמאותו מהוריו.

תהליך המובחנות הראויה מההורים הוא תנאי ליצירת זוגיות טובה, שכן תחושת אינטימיות וקרבה יכולה להיווצר רק על בסיס של זהות עצמית מגובשת ויציבה.

אין פרושה של זהות עצמית בהכרח יציאה נגד אמונה והשקפת החיים של ההורים אך היא כן דרך אישית ייחודית או בחירה עצמאית בדרך ההורים.
משימות אלו הוגדרו בעת יצירת האדם: "ויאמר האדם, זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת.

על כן יעזוב איש את אביו ואת אמו, ודבק באשתו, והיו לבשר אחד." (בראשית ב/כד)

היות שאיש ואשה הם מהות אלוקית אחת בשתי גופות, מתחייבת הפרדות מההורים בשלושה משורים:

האחד לאיסור עריות ( רש"י ורד"ק) השני הוא יציאה פיזית מבית ההורים (תרגום) והשלישי הוא עזיבה פסיכולוגית של כל אחד מבני הזוג את בית הוריו

על מנת להפוך את בן זוגו לאדם הכי משמעותי בחייו ולבנות אתה את הנאמנות הראשונית. (רמב"ן)
הפרידה הינה הסטת האהבה והנאמנות הראשוניים והעיקריים אל בן הזוג, להעביר את מרכז החיים מהוויה של בן או בת, אל הוויה של בעל או אשה.

לבניית אחדות וגיבוש החיים המשותפים של עצמם. שיקול הדעת הראשוני של בני הזוג צריך להיות מה טוב ונכון לזוגיות. הוא עלול להתנגש בשיקולים אחרים ביחס לבית ההורים.
על בני הזוג ליצור גבולות להתערבות ההורים בחייהם. גבולות אלו הכרחיים על מנת להגן על הנישואין.

יש לבנות מחדש את הקשר עם ההורים כקשר של אנשים מבוגרים העומדים ברשות עצמם ולא כטפלים להם.

בתהליך שותפים גם ההורים ומשימה זו לא קלה לשני הצדדים.

הן על ההורים והן על הזוג הצעיר להבחין כי כיבוד הורים אינו כפיית רצונות ההורים ודעתם על בני הזוג ועל התנהלות חייהם בשם כיבוד הורים.

כבוד הורים ומוראם מוגדר באופן ברור בשו"ע בטיפול בגופם וצורכיהם של ההורים ולא בניהול חייהם של הילדים.

על בני הזוג להשיג את עצמאותם וגבולותיהם יחד עם הערכה להורים, בעדינות ובחכמה.
עלינו, בני הזוג, להבחין בסתירה הנפשית שבתוכנו שמצד אחד מרצה את הורינו ומאידך נוטלת את עצמאותנו,

לזהות שאנו  מסכימים גם מוותרים, חושבים כן ואומרים לא מבפנים.

ההכרתיות לסתירה זו וההבנה למשימה הזוגית של המובחנות מההורים, תאפשר לנו לטפל בה יחד בחכמה וברגישות,

תוך העצמת האמון והחוסן של הזוגיות וגם להבנות קשר של כבוד וקרבה להורים