מאת אור גיל

כאשר מדברים על יצירת מרחק אחד מהשני, בקונוטציה ראשונה עולה מחשבה של דחיה,

רגש שלילי או במחשבה שמדובר במשהו שטוב להתרחק ממנו כעין 'הרחק משכן רע'.

המרחק לכשעצמו אינו שלילי או חיובי. הכל תלוי במידה ובתכלית המרחק.

ביחסים בין בני אדם אנו נעים כל העת בין קרבה לריחוק. "עת לחבוק – ועת לרחוק מחבק" (קהלת ה/ב).

גם ביחסים קרובים ואינטימיים עם בן/בת הזוג שלנו אנו נעים על ציר המידה של התקרבות והתרחקות.

וכך היא המידה עם ילדנו ועם הורינו. לעיתים אנו זקוקים לקרבה ולעתים לריחוק.

יתרה מזו – דווקא המרחק מאפשר את הקרבה. הבטחון, שהמרחק המידתי שאני בוחר בו ומאפשר לי את עצמי מאפשר לי את הקרבה מבלי לחוש מטושטש ומעורבב.

וכן נכון לומר גם את ההפך, דווקא הבטחון של הקרבה והשייכות והאינטימיות  שבקשר נותנת את העצמאות בתוך הקרבה.

אין תלותיות רגשית ולא רגשות של דחייה ומתח המבריחים אותנו מהקשר.

ימימה מכנה את הפעולה הזו "הפרדת השדות". ציור המתאר כל אחד במרחב אישי שהוא השדה שלו.

ואם יש לי את המרחב שלי אני יכול להיות בקשר תקין עם זולתי , עם השדה שלו. הפרדת השדות נעשית על ידי העמדת מידת רוחק. ובמילותיה:

1.  הרוחק כדבר שמחבר ולא כדבר שמרחיק. לשים רוחק זה לשים מידה = לשים גבול לנקודת החיבור.

2.  עד כמה להתקרב ולא להתקרב, כדי להתקרב. ז"א: ברגע שישנה מידת-רוחק יש התקרבות מדודה, מאפשרת לך להיות על מקומך.

3.  מידת רוחק מאפשרת מרחב, לא נותנת לאחר להיכנס לשדה שלך, כי יש מידה שמפרידה את הקיום שלך מהקיום של האחר.

4.  להעמיד מידת רוחק זה להעמיד את ההבנה לפניך להסתכלות ללימוד זה מתוך קשב.

מתוך הקדמה זו נאיר על משמעות מידת הרוחק בסוגיה שמעסיקה אותנו בבנין הזוגיות, יצירת היחד הזוגי.

כל קשר זוגי טוב מתאפיין בראשית דרכו ובשלביו הראשונים בקרבה רבה בין בני הזוג. הקשר מתאפיין בעיקר במשיכה הדדית, בהתאהבות.

להיות יחד כמה שיותר ולהיות אחד בשביל השני כמה שיותר וחשש להתרחקות.

בשלב הראשון של הנישואין האהבה קולחת, בני הזוג חשים התרוממות רוח, רומנטיות, נותנים בקלות ושוכחים כי יש לכל אחד מהם צרכים נפרדים.

דבר זה נעשה בקלות, מפני שגם בן הזוג נותן בשמחה ועונה על רבים מהצרכים של רעו. כל אחד מציג את המיטב והשני מאוהב בצדדים הטובים של בן זוגו.

כל אחד נוטה להתנהג בהתאם למה שקולט שהשני רוצה וכך קורה שההתאמה נראית מושלמת.

השניים מתפלאים לראות עד כמה הם דומים או מתאימים. בתקופה זו בני הזוג יותר מסתגרים בארבע אמותיהם. זה נכון וטבעי כדי לייצב ולבסס את היחד, את הברית הזוגית.

בשלב זה יש מקום מרכזי ואף מוגזם שתופס 'המשחק' בעוד שתבנית העבודה על הנישואין (על בעיות, קשיים וקונפליקטים) נסוגה לרקע.

מובן שיש בשלב זה מידה מסוימת של אשליות, מפני כי שבסופו של דבר עד כמה כבר מכירים בשלב זה? וכיצד ניתן לקיים אינטימיות ללא הכרות אמת?

אך חווית ההתאהבות נחוצה כדי להעמיד את יעדי הרעות אליהן נחתור. טעמה של האהבה חיונית כבסיס לשלבים הבאים. בני זוג שטוו יחד חלום זוגי, יש להם זיכרונות המזינים אותם.

חוויות ורגשות מופלאים הנותנים כוח להתמודד עם אתגרי הנישואין. 'ירח הדבש' נותן תקווה, שעל יסוד החלום המשותף תתעמק אינטימיות אמיתית.

זוגות המגזימים בתבנית העבודה וזונחים מיד את הרומנטיקה למען הצדדים של תביעות החיים ואינם נותנים די זמן לרומנטיקה להתבסס,

אינם נותנים די זמן להניח שורשים ולצבור זיכרונות וחוויות משותפות - לא יהיה להם עוגן חזק של בטחון באהבה להשען עליו בעת משבר.

(זוגות שמציאויות  חיצוניות קוטעות שלב זה כמו טראומה או מחלה קשה או אבטלה וכדומה יצטרכו להחזיר לעצמם שלב זה כשיסתיים המשבר).

אך מגיעה העת שמתעורר יותר צורך בעצמאות אישית. יש לכל אחד צורך להגדיר יותר את 'השדה' שלו במסגרת היחד.

למצוא איך יש בתוך 'שנינו ביחד' את 'כל אחד לחוד'. צורך זה עלול לעורר חשש ופחד שמא משהו בזוגיות נסדק, שמא האהבה נחלשת.

התגובה הלא מודעת היא להתעלם מהצורך על ידי כל מיני הסברים או על ידי הסתרת  הקונפליקט וליַצֵר פשרות שאין בהן הסכמה פנימית אמיתית. זה מאיים.

אך הצורך במידת הרוחק, בהעמדת הפרדת השדות פועל את פעולתו במחתרת, כמו נוזלים שנשפכו ימצאו את דרכם לחלחל ולצאת ממקום צדדי ולא דווקא צפוי.

כך נוצרים באופן לא מודע מאבקי כוח בין בני הזוג על כל מיני נושאים חשובים או שוליים.

הפחד לנוכח הצורך במידת הרוחק סופן עימו סכנה של השארות הזוג "תקוע" בחלומותיו הראשוניים.

בני הזוג אינם לומדים להכיר באמת זה את זה, שומרים על מסכות נסתרות ואינם די כנים זה עם זה.

כל אחד מסתיר את כשלונותיו מפני בן זוגו ומנסה לשמור על תדמית חיובית. אם ימנעו להיכנס אל תהליך העבודה על הקשר,

וימשיכו להסתמך על חלומם הבראשיתי, מבלי להשקיע מאמץ ראוי בברור הקרבה והריחוק ובעבודה על קונפליקטים שונים שעולים,

הם עלולים למצוא את עצמם משועממים זה מזו  ואינם מבינים מדוע, שהרי להבנתם הם עושים עוד, כמו שעשו פעם, שהיה טוב בשעתו.

בתחושת אין מוצא, מתחילים להאשים אחד את השני ולדאוג שהאהבה הלכה כלעומת שבאה.

על כן המשימה היא לצור לעצמי די מידת רוחק שתאפשר לי מצד אחד את העצמאות ומאידך את האפשרות להגיע לקרבה ולהיות בה ללא תחושת ערבוב וטשטוש לעבור 

דרך המאבק ולמצוא את האיזון שבין הזוגיות לבין הנפרדות שבתוכה. לעמוד מול הקונפליקטים ולהתירם; כדי להגעיל כלים בדוד רותח צריך להעזר בכף גדולה וארוכה ובכפפות חסינות.

מתוך יצירת המרחב האישי בתוך היחד הזוגי, לומדים ליצור יותר זמנים של התקרבות עמוקה זה עם זה ולהעזר זה בזה.

האמון והבטחון זה בזה מתעמקים יותר וויצרים האהבה עמוקה יותר. מתוך הבטחון המתעמק בזוגיות כל אחד מבני הזוג מתפנה גם לפתח ענין מחוץ לזוגיות

ולקיים יחסים שיש בהם רעות וקרבה עם אחרים ללא פגיעה וללא סתירה עם עומק היחד הזוגי. לומדים ליצור זמנים של בילוי והנאה משותפים.

מקיימים עיתים שבהן כל אחד מעשיר את עצמו בעניינים שלאו דווקא מעניינים או משותפים לבן זוגו כמו תוכן שעות הפנאי- חוגים, למודים, פגישות עם חברים, משחק, ספורט או טיול.

אבן בוחן לבריאות מידת רוחק זו היא ההרגשה הפנימית: האם היציאה החוצה באה עם רגשות של פיצוי על העדר קרבה זוגית אמתית וככלי בריחה מהמתח הזוגי הזקוק לשחרור,

או מתוך בטחון  בקשר ואפשור מאוזן בין ביחד לבין לחוד, מתוך מידת רוחק תקינה והפרדה מידתית בין השדות.

אתגר אחר של בני הזוג בהעמדת מידת רוחק הוא ביחס להורים. אך על זאת במאמר אחר, בע"ה.