אדון וגבירה - אחות ורעיה

מאת אור גיל שאלה: בעלי מבלה רוב שעות היום בעבודה. ה"בילוי",תרתי משמע, במקום העבודה ממלא את חייו,  וכשמגיעים הביתה אין כבר כוח להעניק לאשה ולילדים. מקום העבודה הופך להיות "המרכז", והבית - שולי. אני מרגישה מרוחקת ובלתי שייכת...התא המשפחתי מתפרק.  אני מרגישה לבד... אבודה ... ואולי אפילו מקנאה. מה עושים ? תשובה: את במקום כואב, בודד, חרד ומושפל כי גורם שלישי נכנס לזוגיות ודחק את מקומך. במצב זה כדאי להעזר בגורם מקצועי. אך אוסיף זוית נוספת להתבונן על המצב. כאשר האיש "התחתן" עם העבודה או האישה עם חברה או קרובת משפחה, כדאי לשאול את עצמכם: האם יש צורך בסיסי אשר לא מסופק בבית, שמושך למצוא מענה בחוץ? אולי יש קונפליקט לא פתור ומתמשך אשר היאוש ממנו דוחף החוצה? התשובות שתִמָצֵאנה לא מצדיקות אך אולי נותנות פתח תיקון. בספר מנורת המאור מובאת הדרכה המאירה את המורכבות הנפשית והזוגית של דרך גבר בעלמה: "אע"פ שהאישה היא בת זוגו של אדם, אל תחשוב בעיניה לבעלה כחבר אלא כאדון, ואם יהיה בעיניה כאדון יאהבנה ותהא בעיניו כאחות...ויהיו עיניה תלויות לו... אם תהיי לו אמה, הוא יהיה לך עבד ויכבדך כגבירה. ואם תתגדלי עליו, יהיה לך לאדון בעל כורחך ואז תהיי בעיניו נקלה". צעירים בני זמננו האמונים על השוויון וההדדיות וחושקים בנישואין של רעות, תמהים על הדרכה "שוביניסטית" זו. מהו סוד "המשחק" הזה? "שחקי אותה" שיפחה כדי שתהיי גבירה?! נראה שבהדרכה זו מתגלה טפח מסוד הנפש הגברית. למרות שהדברים נשמעים קצת פטריארכאליים, ישנן תכונות וצרכים עמוקים בטבע הנפשי שאינם נעלמים עם שינוי מבנה המשפחה המודרנית. הגבר זקוק להיות בְּמָקום מנהיג ובתפקיד משמעותי וללא תחרות על מקום זה, לפחות במשפחתו. כאשר הוא חש תחרות ומקומו לא בטוח, לא מוערך ולא משפיע דיו, אזי היצר התחרותי שבו יחפש נתיב, מוסווה בד"כ, להכניע את האיום שקם עליו. הוא זקוק לחוש שאשתו מלאה הערכה אליו, לרצונותיו, למחשבותיו, ולפעולותיו ושהוא מקור השראה עבורה, שהיא שמחה לקבל ממנו כיון ודרך, שהוא מקור בטחון עבורה. זו הכוונה במילים "יהיו עיניה תלויות אליו" "יהיה בעיניה כאדון". כאשר הגבר מרגיש בטוח, מכובד על ידה וללא תחרות, יהיה מסוגל להפתח יותר אל המקום הנשי שלה ולהיות איתה בהשתתפות, בהתקרבות ובשיחה. אז יחוש אליה כאחות, שהם מאוחים ומחוברים, "אז תיקר ותכבד מאד בעיניו" ותהייה בעיניו גבירה. תבונה פנימית זו של האשה לנפש האיש וחיבור רגשי שלה לתבונה זו, היא חכמה נשית שבונה את הבית. מאידך יש להדגיש שחובותיו לכבדה, עומדות ללא התניות בהתנהגותה. "לעולם יזהר אדם בכבוד אשתו" "לעולם יהא אדם זהיר באונאת אשתו (שלא לצער אותה) " . לעולם – הכוונה, גם כשהגבר מרגיש פגוע ובטוח ש"אני צודק והיא לא בסדר". בכל מצב ובכל תנאי, גם פגוע וכועס, יקפיד על דיבור מכבד ולא מצער, ללא חשבונות או ציניות או שתיקה והתעלמות. כי אז אין שעור להשפלה, לדמעות ולכאב של האשה. כל אחד מבני הזוג ייקח את מלא האחריות על עצמו. האיש יעסוק בחובותיו ומציאת חלקו בסבך שבניהם והיא תשתמש בחוכמה הנשית שלה ובאחריותה, אז לא יהיה צורך להשען על גורם שלישי, כגון עבודה, אלא כל אחד ימצא אצל בן זוגו מקור עוצמה וכח לצמיחה אישית, ושניהם ימצאו קרבה, שותפות וחוסן זוגי.