מאת עדה גיל

כמכינה הכנה רוחנית ללידה כבר 16 שנים, וכעוסקת בתחומי הנפש , אם כלומדת ואם כמלמדת, אני נתקלת לא אחת בעמימות הקיימת סביב הבנת המושג 'חלק'. לראשונה נפגשתי עם צידו האחר של המושג הזה במפגשי עם ימימה ז"ל,  גם אם עדיין לא קלטתי את עומק כוונתה ואת עומקו של המושג. רק לאחר שנים של לימוד התבהר לי המושג וגם הוא מן הסתם התבהר בחלקיותו בלבד. אפשר לשים לב שהלימוד של ימימה נקרא 'חלקים' ובשיעור לומדים 'חלק'. השמוש במושג הזה אינו מקרי ומעיד על עומק כוונתו.

"חלק" פירושו: מתיחס אל, או שיך אל. במהותו, המושג הזה מעיד על שותפות עם עוד, אך באותה נשימה גם עומד מצד עצמו. מצד עצמו שלם, אך בהתיחס לאחרים, או לנוספים – הוא חלק ממשהו גדול יותר ומשתייך אליו.

להיות 'חלק' פירושו – להיות תמיד בתנועה שמגמתה היא שואפת לעוד, היא מבקשת להיות יותר. תנועת החלק תמיד מבקשת השלמה, מבקשת השתלמות – נעה אל השלמות. אינה מושלמת אך מתקדמת, בשל מהותה, אל שלם גדול יותר.

להיות חלק פירושו להיות בעל ענווה. לראות בעין של הכרת הטוב, בעין טובה את המציאות הקיימת. לראות את מה שיש מנקודת הבנה, שמה שיש לי הוא שלי, לדיוקי לקיומי. הוא חלק שמקיים אותי ונחוץ לי להשלמתי. אם כחלק מיותר המורה לי דרך ומבקש את תיקונו ודיוקו, ואם כחלק מהותי המעיד על בעליו, טיבו, פנימיותו וכלי עבודתו בעולם. פירושו לדעת בדיוק מה אני כן ומה אני לא. מה אני נושאת במהותי הטובה ואז מה אני נושאת כחלק מיותר שיש לתקנו ולמתקו.

להיות חלק, מזמין את האדם למסע של שותפות עם הבורא, עם דרכיו הגלויות והנסתרות. לדעת ולהרגיש בעל חשיבות ובעל מחויבות. להיות שותף מבקש למעשה נטילת אחריות בנקודת ההשקה בה מתקיימת השותפות. לראות את המכלול של החלקים השונים המהוים אותם, לראות את היחס המתקיים ביניהם ובאותה נשימה להבין את היחסיות של אותו חלק הן ביחס לעצמו והן ביחס לאחרים.

בשותפות, מתבקש כל שותף לעשות את חלקו כמיטב יכולתו, ורק בצרוף כל החלקים של השותפים העושים את חלקם באמונה, מתוך בקשת השלם ותנועה לעברו, מקבלת השותפות או השלמות את צביונה ומהותה.

גם האדם בתוכו בנוי מחלקים. חלקי נפש. כל חלק לכאורה מתנהל לעצמו וחי בתוך המציאות של זמן ומקום, אך לעולם יהיה קשור עם חלקים נוספים בנפש המשפיעים עליו ויונקים ממנו תדיר. דומה הדבר למכונה שכל מרכיביה הם גלגלי שיניים. אמנם כל גלגל יש לו את הצביון של עצמו: גודלו, משקלו, איכותו, יתרונו אך משמעותו הגדולה יותר תתקבל רק בהיותו עומד ביחס ישיר לגלגלים נוספים אשר גם הם מצטרפים לעוד גלגלים גדולים מהם. השייכות הזו של כל חלק במערכת נותן לה את כוחה, עוצמתה, מהותה והגדרתה. ורק מתוך שתוף פעולה = שותפות  תתכן למערכת משומנת הנעה בקצב תוך שמוש בתכונותיה המורכבות זו על גבי זו וכל זה כדי למלא את ייעודה.

בנפש האדם קיימם חלקים טובים מהותיים מתנת הבורא. חלקים אלו מגדירים את האדם, נותנים לו את משמעותו, מאפשרים לו מקום וקיום ובאותה הבנה גם מהוים עבורו כלים לעבודתו. הם ורק הם עוזרים לאדם בניווט דרכו, במציאת תשובותיו למסע חייו והם הסמן המורה את הדרך פנימה והחוצה. כמו כן נמצאים בנפש גם החלקים מיותרים שנוספו לאדם במהלך חייו דרך חוויותיו, דרך הרישומים שהוא רשם, חלקים אלה, בשונה מהטובים המהותיים, אינם חלק מפנימיותו הטובה של האדם. באופן אמיתי אינם משרתים אותו ואינם מחזקים אותו והם אף נותנים לו מבט 'אשליייתי' על העולם.

הבנת החלקיות מאפשרת לאדם לעשות את עבודתו, את תיקונו הן במימד של קצב משתנה והן במימד של עוצמה ומשקל.

להיות חלקי פירושו להסכים להיות בענווה, להבין שלעולם נהיה גם לומדים וגם כמלמדים. ביחס למציאות, זה להיות בענווה גמורה מול מימוש הרצונות וקצבם, תוך הבנה והרגשת היחסיות. זה אומר לקחת אחריות על החלק שלי ולא על חלקם שלא אחרים (מה שיש לנו נטייה לעשות במיוחד בתוך עבודה זוגית) ובתוך החלקים שלי – לעשות במתינות בלי יומרה ויוהרה תוך הבנה, שכל חלק שנבנה מצטרף לעוד חלקים שהיו ושיהיו. מאפשר אופטימיות ושמחה גם בפרטים הקטנים הנבנים.

את החלקיות אנו פוגשים בצמתים חשובים של חיינו. אם כהורים לילדים – הבנת החלקיות שלנו ביחס לגידולם, ביחס להשפעתנו עליהם, להבין שכל מה שאנו עשוים הוא חלק בלבד ממה שמשפיע עליהם, יש להם את החלקים שלהם איתם באו לעולם. אם כבני זוג – כל אחד מאיתנו הוא שלם מצד עצמו, אך גם חלק ביחס לבן זוגו, משפיע ומושפע. מקבל ונותן, חי בזוגיות עם עצמו קודם כל ואח"כ גם עם בן זוגו. גם בתהליך הלידה – היולדת היא חלק מתוך שני שותפים-חלקים נוספים: התינוק העושה דרכו אליה, והקב"ה העוטף את שניהם.

גם בהתבוננות על עם ישראל – כל אחד מאיתנו הוא חלק שלם, אישיות עצמאית, אך ביחד, אנו מרכיבים-משתייכים לחלק גדול יותר של כלל עם ישראל, שהוא השלם הגדול.

תמיד אנו כוללים אך כלולים באותה נשימה ממש.