מאת עדה גיל

צמד המילים הללו "החופש הגדול" מטיל על רוב הנשים צל כבד. הן חשות מאוימות מעצם השהות של ימים רצופים עם הילדים בבית ללא סדר יום, ללא מסגרת שתארגן את המציאות, יום שלם לבד עם המריבות, הפעילות, וכל מה שחופש מזמין מאיתנו.

אני רוצה להציע כאן מבט נקודתי על המציאות הזאת כדי לאפשר תחושת 'חופש גדול' בתוכנו, ואולי אפילו אומר מידה של שמחה מעצם מהותם של ימים ארוכים נטולי מסגרת חינוכית.

חברת הנשים מתחלקת לשני גושים עיקריים: נשים עובדות, שכל ילדיהן נמצאים במסגרות חינוכיות. ונשים העובדות בבית ואיתן נמצא ילד אחד או שניים ו/או ילדים נוספים במסגרות שונות. אם נבחן את שתי קבוצות הנשים אולי נוכל לאפיין מה נחוץ לכל קבוצה, וננסה להציע איזה מודל שיקל במידה מסוימת את הקשיים.

האשה העובדת, היוצאת בבוקר לעבודה לאחר שפיזרה את ילדיה במסגרות החינוכיות השונות, חוזרת מידי יום ופוגשת אותם לשעות של אחה"צ עד ארוחת הערב ושעת הסיפור והשינה. הזמן שהיא נמצאת עם הילדים הוא מוגדר מאוד, גם אם משתנה לפי הימים, מאפשר מבנה ברור וידוע לאשה, נותן לה שהות להתארגן על שעות אלו בצורה מיטיבה, ולהפיק מהן את המקסימום עבורה ועבור ילדיה. בד"כ, בנפש פנימה אשה כזו בונה מבפנים את עצמה לפי הצרכים המתקיימים רוב השנה, היא חיה בשגרה נעימה וטובה לה, היא נותנת מידה מתאימה לעצמה, לעבודה, בית, ילדים ומסתגלת לקצב החיים שהיא יצרה לעצמה מתוך בחירה. היא בודאי שמחה בתוכה, וגם כאשר היא מגלה קשיים, היא מוצאת בתוכה את התשובות שיעזרו לה לנווט בתוך ים המטלות המונחות על כתפיה. במידה והתשובה לקשיים לא נמצאת לה, היא תעשה הרבה מאוד כדי להשיב איזון לחייה הפנימיים הבאים לידי ביטוי דרך חייה החיצוניים, תשתף את בן זוגה וביחד יטכסו עצה כדי להתמודד עם חוסר האיזון והפרתו.

האשה העובדת בבית, בונה לעצמה סדר יום פנימי וחיצוני כזה שיתאים לצרכיה וצרכי הילד שאיתה, היא מתוכננת לסדר יום המסתיים בד"כ בצהרים עת שבים שאר הילדים הביתה. היא לוקחת מראש אפשרויות שונות של התרחשות המפרות את הסדר הרצוי, יש בה מידה של גמישות להקשיב למתרחש ולמצוא בתוכה תשובות להשתנות הזו. יתרה מזו, יש בה גם מידה של קשב לצרכיו של הילד שאיתה, והתאמה עצמית לפי אישיותו והשוני שהוא מביא איתו לעומת אחיו. אם זה ילדה הראשון, היא לומדת לנוע ביחד איתו בתוך סדר יום, למצוא את הזמן של יחד ולחוד, לתת לעצמה מקום, ולממש חלק מצרכיה הנשיים שאינם קשורים לעצם היותה אם. אם כזו, בודאי תמצא מידה גדולה של גמישות למציאות מעצם זה שילד מלווה אותה משעה לשעה בשעות היום.

היכן מתגלעים הקשיים אם כן? מדוע הפכנו מאוימות מעצם המילים 'החופש הגדול'?

כנשים, בשל הריקוד העדין שאנו מנהלות בתוך מרחב הזמן שבין צרכי כאשה לבין נתינתי לביתי וילדיי, העדינות הזו, בקשת האיזון המתרחשת מעצם תנועותיה עלולה להפגם ברגע שמתרחשת הפרה של האיזון. ברגע שנכנס גורם חדש-מפר, באופן רגשי מיד אנו חשות מאוימות, פוחדות לאבד את מה שהושג בעמל עד כה, שואפות לחזור לאותה נקודת איזון שהיתה. איזון משמעותו תנודה בלתי פוסקת המבקשת למצוא שוב ושוב את נקודת המרכז שתכיל את הקצוות המקיימים אותה, ושקצוות אלו יכילו בבטחה את נקודת האיזון שנמצאה.

על כן, ברגע שחל שיבוש, האיום הראשוני מתקיים בנפש. זו השפעה ישירה מבחוץ פנימה, השפעה המאתגרת את כוחות הנפש ומבקשת גמישות למציאת הנקודה החלופית החדשה.

שתי קבוצות הנשים תחושנה הפרת איזון, ריבוי צרכים חדשים הנכונים לכאן ולעכשיו, ויצירתיות למציאת הפתרונות המתאימים מתוך נוחות נפשית מקסימאלית.

כדי שזה יקרה, על כל אשה, בין אם היא עובדת בבית או בחוץ, לשאול את עצמה שתי שאלות מרכזיות:

1)     מתי אני חשה חופש?

2)     מהם הצרכים הפנימיים והחיצוניים שלי כדי שארגיש חופש?

(שמנה לב, אינני מדברת על 'חופשה' אלא על 'חופש'). תשובות לשאלות האלו יהוו את עמוד השדרה, שסביבו ינועו הפתרונות הנחוצים לכל אשה.

לדוגמא: אשה הזקוקה לשעת מנוחה בצהרים – שזהו הרגלה מידי יום – תרגיש איום בכך שהבית יתמלא המולה ולא יחדל גם בשעה שהיא רגילה ללכת לנוח בה.

דוגמא נוספת: אשה, הרגילה לבשל בשעה מסוימת, או לעשות את עבודות הבית שלה בזמן קבוע לאורך היום, תחוש איום בכך שלא תצליח למצוא את הזמן להרגליה כי יש התעסקות עם ילד נוסף בבית באותן שעות. או אשה שחופש אצלה פירושו יציאה להליכה, שחייה, מפגש עם חברה, ואלו ניטלים ממנה בשל הצעירים הממלאים כל פינה בבית.

כל אשה, תאפיין את איכות הזמן החופשי שלה, ואת צרכיה, ועל פי זה תוכל למצוא תשובות טובות ואמיתיות בתוך הפרת האיזון הנוצרת בזמן החופש.

יחד עם זאת, הדבר החשוב ביותר שיש לזכור: כאשר נוצר חוסר איזון – ואין זה משנה מהי סיבתו – נדרשת מאיתנו הנשים הרבה מאוד גמישות נפשית להתבונן על הדברים, גמישות פנימית להבין שהדברים אינם כתמול שלשום, להסכים בלב שיש כאן הפרת איזון, ושתהיה גם הסכמת הלב למצוא תשובות אחרות, יצירתיות למציאות החדשה שנוצרה בין לילה.

ואולי אעיז ואומר, לראות את החופש הגדול קודם כל כחופש פנימי להתנהל אחרת משאר ימות השנה. זו הזדמנות גם בשבילנו הנשים המתוכננות, להרפות מעט את מידת הסדר והלחץ היומיומיים שאנו נתונות בו. להרגיש כמו ערסול עדין שהימים מביאים עמם, ולהיות חלק מהילדים, וחלק מתוך מציאות אחרת ושובבה, להרגיש מוכלת ומחובקת על ידם, ולא מאוימת.

גשי לתקופה זו בקלילות, היפרדי בידידות מתחושת התסכול והמסכנות, מצאי לעצמך נקודות אחיזה אישיות כאלו שיזינו אותך ויהוו עמוד תווך פנימי עבורך, תני למציאות החשובה הזו להתרחש בתוך מרחב מוגן ובטוח מבחינה רגשית, היי קשובה לעצמך ולילדים, והתבונני על מציאת הפתרונות לא מתוך תחושת איום, לא כילדה, אלא ממידת רוחק כזו שתאפשר לך למצוא את תשובותיך כלומדת, כאמא.

יש לך את היכולת הזו. לכך נוצרת. מעצם היותך אשה את גמישה נפשית ורגשית, עוצמתית, ומלאה בחשיבה יצירתית.

בהצלחה.