מאת עדה גיל

אתחיל דווקא בסיפור אישי מתוך תחושת שותפות של עבודה משותפת בין כולנו.

לפני כמה חודשים חשתי בירידה מוראלית, ירידה במוטיבציה לדברים שאני רגילה לעשות ואוהבת לעשות. דברים השייכים לשגרת החיים הנעימה והרגילה שלי.

לקח לי זמן להבין מהיכן נובעת התחושה הזו שלוותה במעין דכדוך-עצבות, משהו לא ברור.

עד מהרה הבנתי שהפרתי איזון, וכשמפרים איזון נוצר חסר במקום אחד על חשבון מקום אחר שמקבל יותר.

אז מהי תופעת הפרת האיזון בחיים שלנו?

לפני קריאת המאמר המצורף אנא בדקו את מצב האיזון שלכם לפי השאלות הבאות:

האם אני קמה בשמחה מהמיטה בבוקר?

האם אני חוזרת הביתה עם אנרגיות טובות?

האם אני עייפה ללא סיבה מובהקת?

האם אני חשה התלהבות?

האם קיימת תנועה חדה בין מה שאני אוהבת לעשות לבין מה שאני לא?

האם אני חשה מועקה?

האם אני שמחה במה שאני אוכלת?

האם הקשב שלי שקט ורגוע?

מהי מידת הסבלנות שיש בי לקרובים אלי ביותר?

עכשיו אפשר להתחיל לברר ביחד מהו איזון.

המילה מאזניים מתארת מצב שבו נשקלים בכל צד בו זמנית שני פריטים אשר מעידים על היחסיות המתקיימת ביניהם. היחסיות הזו חייבת להתקיים כדי לתת משמעות לכל צד מצידו. כך לדוגמא, כאשר יש משקלים שונים משני הצדדים, יטה המשקל לכיוון הצד הכבד יותר, וכאשר משקל  הפריטים שווה לא תהיה נטייה לצד אחד אלא המאזניים יראו על איזון.

האם אנו שואפים למצב הזה, שבו המעשים והרגשות שלנו מתקיימים כקו מאוזן?

או אולי אנו רוצים להגיע למצב שבו מתקיימת תנועה כלשהי?

אם השאיפה היא לקו מאוזן – מה תהיינה ההשלכות על חיינו, ואם תנועה מה אז תהינה ההשלכות?

לא לחינם אנו מדברים במאזניים במושגים של מידות. מידות משקל. מידה נמוכה ומידה גבוהה. גם בחיים אנו עוסקים בעבודת המידות, מידה לזה ומידה לזה. לא הרי מידת הכעס כמידת השמחה. כל תחושה, כל רגש, כל תכונה שלנו לעולם תהיה בעלת מידה משתנה בהתאם לתוכן ולערך שאנו מייחסים לה. באופן דומה המעשים שאנו בוחרים לעשות גם הם צריכים להיות בעלי מידה. כל השאלה תהיה מהו המעשה ומהי מידתו. מה המידה של זה לעומת זה בתוך תנועת החיים שלנו, בתוך תנועת הנפש שלנו.

כמו במאזניים כך גם בחיים האיזון נוצר על ידי תנועה בין קצוות, ומה שברור לכולנו, שככל שהדבר קרוב יותר לאיזון כך התנועה המתרחשת תהיה קלה יותר, המנעד יהיה עדין יותר, בעוד שאם ניצור תנועות נפש חזקה מידי, תנועות של מעשים דרסטיים אשר ינועו בחוזקה מצד לצד, נחוש את השינוי, אמנם לא במיידי אלא לאחר זמן. אם נמשיך את משל המאזניים, נוכל לומר שלמעשה לעיתים לא נחוש בשינוי המשקל. נוסיף עוד ועוד, מעט מעט, התנועה תהיה קלה ומאוד ועדינה, העין לכאורה לא תקלוט את השינויים המתרחשים, עד שתגיע נקודה שבה לא נוכל יותר להתעלם מחוסר האיזון שעל המאזניים. הם יראו בוודאות הטיה לטובת צד אחד.

אם נעביר את הדוגמא לחיים של כולנו, ניווכח שכך זה נוהג בדיוק רב.

אדם שואף לאיזונים, מחפש ללא הרף את המנעד הרגיש הזה ולא הגס, את זה המוביל לאיזון ולא זה הגורם לקפיצות. לעיתים, בתוך החיים הסוערים מלאי השינויים והתהפוכות, ינוע המשקל לאט לאט לכיוון מסוים ורק ברגע מסוים אחד נחוש לפתע, שהנה הופר האיזון. וצד אחד שוקל יותר מצד שני. נחוש אי שקט, דכדוך קל, עצבות, תנועות חריפות בין רגש טוב למיותר.

כשנבודד כל רגש או מעשה, אולי לא נדע להבין מאין זה נובע, נוכל לתת תשובות כדי לסבר את האוזן, נספר לעצמנו סיפורים שונים ומשכנעים, אבל כדי להיווכח בהפרת האיזון, נעמוד במידת רוחק נכונה ואז נוכל לגלות איך נראים המאזניים הפרטיים שלנו מרחוק, במבט מהצד.

בואו ניקח לדוגמא הולדתו של תינוק חדש במשפחה.

עד רגע הלידה היה איזה ארגון וסדר פנימיים בתוך הזוגיות, בתוך התנהלות הבית, עם שאר הילדים, עם הפרנסה, עם מידת ההיעדרות מהבית של כל אחד מאיתנו, של האופן שבו אנו מתארגנים לשבת. והנה, נולד תינוק, שמחה עצומה ומרגשת אך בלב פתאום נרגיש אי שקט, נרגיש חסר, אולי עצבות, אולי פחד ועוד רגשות מהסוג הזה. רגשות אלו נובעים מתופעת חוסר האיזון. מהתנועה המתרחשת מעצם המשקל שהתווסף, היינו, לא שהתינוק החדש הוא הגורם לחוסר איזון, אלא שתינוק חדש גורם "למאזניים המשפחתיים" לנוע מחדש כדי לבקש ולחפש שוב את נקודת האיזון, את המצב שבו מתקיימת אותה תנועה עדינה שהכרנו עד לא מזמן. הולדת התינוק כמו שמה "משקל' חדש וכבד בצד אחד של חיינו, הוא בעצמו אינו הפרה של איזון, אלא ביחסיות, ביחס למה שהיה עד כה, הופר איזון ועתה כבני זוג, כהורים, כנשים וכגברים עלינו לחזור ולמצוא מחדש את האיזון. מציאת האיזון מחדש אינה מעידה שהאיזון שהיה קודם היה מוטעה או לא נכון, אלא ביחס למערכת שהיתה קודם, האיזון היה מעולה ועתה משנוסף תינוק חדש למשפחה היחסיות השתנתה ואיתה השתנה האיזון. כל שעלינו לעשות, זה לראות את המערכת מנקודת רוחק, להתבונן על 'איך זה נראה מהצד', להבין שחל פה שינוי עמוק ומהותי ועתה יש בקשה לאיזון מחודש, לשים "בצד השני" משקל שכנגד. הכל בהתאם לזוג ולמשפחה. יש זוגות שיוסיפו יותר זוגיות, שיוסיפו פרנסה, לימודיות, חינוך, ויש שדווקא יפחיתו בתחום המפריז, יבקשו בו איזון ונחת. כל זוג או כל משפחה יוסיפו או יפחיתו כדי לאזן את הנקודה שלכאורה הופרה בעת הצטרפות התינוק החדש.

התוספת או ההפחתה "לצד שני" של המאזניים תימדד לפי ההרגשה שאנו חווים. שמחה על כל גווניה תגלה דיוק במשקל, בעוד שכאב, עצבות ודיכאון יגלו שהתוספת לא היתה הדיוק המתבקש, ויש לבקש איזון אחר. היינו, לא התינוק יוצר חוסר שמחה חלילה, אלא התנועה החדה שנוצרה ומבקשת איזון מחודש.

עתה, החליפו את המילה "תינוק" בכל מושג אחר השייך לעצם החיים. כמו פרנסה, חברים, משפחה קרובה ורחוקה, מערכות יחסים, כסף, ניצול זמן, רוחניות, לימוד וכדו', ובדקו האם יש לכם איזון בתחומים הללו. או שמא מידתו של אחד מהם מפר איזון שצריך להיות, האם אחד מהם "שוקל' לפתע הרבה יותר ולא באופן יחסי מדויק לחיים שלנו ובכך הוא יוצר 'משקל יתר' על חשבון משקל חסר "בצד שני".

כך ויותר אפשר לראות איך מאזניים מתקיימים בכל תחום של העולם הזה:

בין איש לאשה, בין הורים לילדים, בין המשפחה הגרעינית להורים, בין עבודה למשחק, בין רצינות לחיוך, בין חול לקודש, בין תדר נשי לתדר גברי באדם עצמו, בין חוץ ופנים, בין היחיד לקהילה, בין האדם לאלוקיו, בין ישראל לעמים.

ככל שנוכל להתבונן בעמקות על המאזניים השונים שבתוכם אנו חיים כך ויותר נוכל לגלות היכן אנו מפרים את האיזון שלא מדעת, היכן אנו חושבים שאנו מדייקים אך למעשה מושכים כלפי מטה, היכן אנו מצפים שהשני יאזן וירים אותנו בעוד שלמעשה חובת האיזון חלה על כל פרט בתוך המערכת. איך חובת האיזון חלה על האדם בתוך המערכת הפנימית שלו. יש לשים היטב לסימנים הדופקים על דלתי ליבנו ולוחשים לנו על חוסר הדיוקים, היכן הלחישה הופכת לצעקה, ולאחר מכן ח"ו לחולי הגוף והנפש. ככל שנשכיל להתבונן על עצמנו במידת רוחק ולגלות את הפרות האיזון שלנו, להבין, לזהות וליישם, כך נוכל לראות תוצאות של שמחה, התלהבות, תשוקה ואהבה בתוכנו ובגלישה ישירה על כל הסובבים אותנו.

שנזכה בעזרת ה' לאזן, לאזן ושוב לאזן,

כי איזון לעולם יהיה פעולה, תנועה עדינה שאינה פוסקת,

תנועה המבקשת את תשומת לבנו כדי לדייק ולדייק עד שנדייק.