מאת עדה גיל

בעקבות שיחתו של הרב שמואל אליהו ובעקבות שרשור בפורום 'פשוט להיות אשה', מבקשת המילה פמיניזם התייחסות בתוכי.

אני מצהירה על עצמי כאשה שהייתה, עודנה ותהיה בעזרת ה' פמיניסטית.

מצאתי בויקיפדיה הגדרה:  "פמיניזם מהמילה הלטינית Femina, שפירושה אישה או נקבה. היא תפישת עולם שעל פיה יש לקדם את מעמד האישה בחברה... . המשותף לכל הזרמים השונים המרכיבים את התנועה הפמיניסטית טמון ביציאה נגד אפליית נשים, שאת ביטויה ניתן למצוא בהדרתן של נשים ממוקדי הכוח הפוליטיים והחברתיים, כמו גם במאבק נגד תפיסת העולם המציבה את הגבר במרכז ואת האישה בשוליים".

המושג הלועזי פמיניזם מדבר על ערך ה"נשיות", אך לצערי ממקום מתנגח, ממקום שמרגיש בשוליים, ממקום שמרגיש נחות, משני, זניח לעומת עולם הגברים. כפי שאני מגדירה 'נשיות' מושג זה חי ביחד, בשלום ובטוב לצד המושג 'גבריות'. לא כנגד, לא במלחמה, לא כהוכחה לאיזה עניין. אני אשה, אני נשית וככזו יש לי מה לומר כשווה וכייחודית.

הגדרת מקומי ומעמדי לא באה מתוך שלילת הצד שכנגד, אלא מתוך תחושת שותפות והבנת המושג "חלקיות". הבנת הערך העמוק, שכל אדם וכל ברייה, כל צומח וכל חי ודומם – כולם – חלקים בשלם הגדול. הבנת החלקיות, מאפשרת לי לחיות בשלום, בשמחה ואהבה עם השונה שלצידי, מתוך כבוד הדדי לשוני שבינינו, מתוך הבנה ששנינו חלקים שונים אבל שווים מול הבורא, בעלי תפקידים שונים ונשמות שונות. יחד עם זאת, נהנים זה משונותו של זה תוך הפריה הדדית וצמיחה משותפת. אנחנו – הוא ואני – מאוחדים אך לא אחידים, שותפים אך שונים. השותפות הזו יכולה להתקיים אך ורק מתוך שונות ומתוך מתן כבוד והערכה לאותו שוני. כאשה, אני עומדת כשלמה מצד עצמי, אך כמשתלמת מול החיים. חיה נושמת ופועלת את חיי מתוך הבנת הייחוד והייעוד שלי.

בתקופות שונות, בזכות הבדלים פיזיולוגיים שבין אשה לגבר והבנת השפעתם על אישיותי, התגלו רבדים שונים של הייחוד, וגם הייעודים השתנו והתגלו ע"פ רצף הזמן. שונות זו שהתגלתה לאורך השנים לא היה בה כדי להפחית את ערכי או מעמדי כאשה, נהפוך הוא, היה בה חלק עצום של הוצאת כוחות טמונים מן ההסתר אל הנגלה. אותם כוחות יכלו להתגלות דווקא מתוך תפקיד האמהות שנטלתי על עצמי מתוך בחירה ולאורך שנים רצופות וממושכות. תפקיד זה, לא רק שלא ביטא "שוליים" באישיותי, או "שוליים" ביחס לבן זוגי, אלא אפשר לי להיות עיקר. העיקר של הבית, הציר המרכזי, הלב הפועם, השעון המתקתק של בני ביתי, כפי שבן הזוג היה בחלקו: עיקר, ציר, לב. יתכן שביחס לנושאים שונים כגון פרנסה, אפשר יהיה לומר שבאותן שנים הייתי 'שולית'. אותם שוליים היו יחסיים לעומת השני, כמו שבתפקידים אחרים היה הוא השוליים ביחס לעיקר שהייתי אני. על כן לא ניתן להגדיר חיים של אשה מתוך הגדרת הערך המוחלט של שוליים ומרכז. כל אחד מאיתנו נושא ציר מרכזי וציר שולי- הכל ביחס לנושא, לזמן ולמקום. כל אדם באשר הוא, בנושא מסוים יהיה מרכזי ובנושא אחר יהיה שולי.

כך אנו בנויים - מתוך מערכות יחסיות, חלקיות אך שיתופיות ומשלימות. מערכות, שבהם כל אחד מבטא ומהווה חלק באותה שותפות של אמת בתוך חיי הזוג והמשפחה. אותה שותפות היא אחדותית ומבטאת את היחד הזוגי אך אינה אחדותית עד כדי ביטולו וטשטושו של כל אחד מבני הזוג.

כאשה אני חשה שותפה מלאה לכל המתרחש בין כתלי ביתי, נוטלת חלק בכל מה שמזדמן לפתחי, מתוך תחושת אחריות ושווי ולא מתוך תחושת נָצחְנוּת של "גם אני". שנינו שווים בשותפות, שנינו שווים בהבנת היחסיות ושנינו נוטלים על עצמנו משימות שונות המבטאות את ההבדלים בינינו ואת הייחוד האישי של כל אחד.

הפמיניסטיות שבי אינה לוחמנית או תוקפנית, אלא רכה ומחויכת. היא באה מתוך תחושה פנימית של הכרת ערך עצמי כאשה, מתוך כבוד וקרבה אל הגוף מצד אחד ופנימה אל הערכים והרגשות הנשיים שלי מצד שני. מתוך חיבור לחלקים ה'גבריים' שבי המבקשים אף הם את ביטויים. מול הקב"ה ומול בעלי תמיד אני אשה. אינני מחפשת לעצמי מקום חדש, אלא מבקשת לשכלל, ליפות, לעצים ולגלות את מה שהולך ומתגלה עם השנים.

הפמיניסטית שבי מביעה את דעותיה, מבקשת ללמוד ולגדול בהבנת יסודות התורה ובאהבת ה', מבקשת להיות חיונית, חשובה ובעלת ערך פנימי וכלפי אחרים. כשהמקום הפנימי שבי מבורר וחזק, יבוא הוא לידי ביטוי גם בהתנהלותי החיצונית. כאשה, הריני רוצה להיות בעלת משמעות עמוקה לסובבים אותי. להיות כזו שדעתה נשמעת ומשפיעה אך תמיד מתוך זכירת החלקיות. כל זה יכול להתקיים אך ורק אם אני חיה בשלום פנימי עם עצמי, אם יש בי רגשות אהבה לעצמי אותם אני רוצה להשפיע ולחלק בנדיבות לכל הסובבים אותי.

גם בהיותי "רק" אמא מגדלת ילדים הרגשתי פמיניסטית. למדתי, החכמתי, הייתי שותפה בחלקים שלי, השפעתי, נטלתי אחריות, והשתדלתי להיות לברכה מאותה פריזמה בה עמדתי אז. כל השינוי שהתרחש עם השנים, אלו הגדרות שונות של תפקידים הנולדים ומשתנים בעקבות ובזכות הזמן.  היכולת לפעול מתוך קשב לזמן, להתחבר לזמן, להיות בו, ליהנות לגדול בו וממנו – כל אלו לא השתנו עקב שינוי הגדרת התפקידים. היכולת הינה אותה יכולת אך יש לה לבושים שונים לפי עיתות ותקופות החיים. הפמיניזם שלי נובע מתוך הכבוד הרב שרוחש לי בן זוגי והאהבה השוררת בינינו ולא מתוך ויכוח כוחני הלוקח את מה שאין לו. זהו מקום המאפשר מרחב בריא של חיים מלאים לכל אחד מאיתנו.

אשה פמיניסטית היא אשה שחיה במלאות בתוך ועם החיים, מתוך הבנת החלקיות והשותפות ומתוך מקום של שווים. להיות פמיניסטית היום פירושו – להיות אשה במלואה היודעת את ערכה וכוחה, מרגישה ופועלת מתוך הכרת הטוב שבה, מתוך חיבורה לבעלה וחיבורה לקב"ה.

ככזו, אינני מבקשת להפוך סדרי בראשית, אינני מבקשת להיות דומה לגבר, או מנהלת חיי גבר. אלא מבקשת להעמיק מושגים וערכים ידועים ולרעננם בתוך מציאות החיים. לחזק ולהעצים את מה שיש בכל אשה, ללוות אותה בזמן התפתחותה עם עצמה ולצד בן זוגה ובתוך משפחתה. המתבונן בדברי חז"ל לא יוכל להתעלם מהכבוד הרב והיחס המיוחד הנתון לנשים, וכל ניסיון להראות את ההפך, דרך השונות ההלכתית המתחייבות מן השוני שבין גבר לאשה, הרי הוא הופך את הדברים לרדודים, ומאלץ אותנו – הנשים – להיות "כמו" גברים, לחיות כגברים תוך התעלמות ושכחת נשיותנו מה שהוא משולל יסוד וערך.

אני פמיניסטית מחויכת, החיה את חייה במלואם בע"ה, לא בהשוואה ולא מתוך הצטדקות או מלחמה מול שום גבר.