מאת עדה גיל

מתוך התבוננות על החיים הבוגרים שלי כאם, מנסה להבין ולברר מהי דאגת אם לילדיה, מהי דאגת הורים לילדיהם, מהו הדבר החשוב ביותר המונח בבסיס המילה 'הורות', מהי הורות מיטיבה. לשאלה הזו נדרשים בכל תנועה של ספירלה, בכל פעם שיש איזו תזוזה חדשה כלפי מעלה או כאשר 'איבר' אחד במערכת זז ומבקש שינוי, אז השאלות הישנות נעשות חדשות ומבקשות תשובות חדשות. התשובות תהיינה חדשות כי השואל נמצא במקום חדש, ולכן התשובה שניתנה רק אמש כבר אינה רלוונטית יותר ותשובה חדשה נדרשת במקומה.

מאת עדה גיל

אתחיל דווקא בסיפור אישי מתוך תחושת שותפות של עבודה משותפת בין כולנו.

לפני כמה חודשים חשתי בירידה מוראלית, ירידה במוטיבציה לדברים שאני רגילה לעשות ואוהבת לעשות. דברים השייכים לשגרת החיים הנעימה והרגילה שלי.

לקח לי זמן להבין מהיכן נובעת התחושה הזו שלוותה במעין דכדוך-עצבות, משהו לא ברור.

עד מהרה הבנתי שהפרתי איזון, וכשמפרים איזון נוצר חסר במקום אחד על חשבון מקום אחר שמקבל יותר.