בשעה טובה ובעזרת ה' בחג האורים חג החנוכה, אנו שמחים לשלוח ישירות אליכם

את הניוזלטר הראשון של דבש מסלע.

מטבעו של דבר, בהיותו ראשוני - כמו ילד בכור במשפחה, יש בו התנסות חדשה,

התרגשות מהבלתי ידוע, התלהבות ושמחה.

כל אלו נתונים לשיפורים שינויים הערות והארות.

אך כמו תמיד, לא ניתן להגיע לשני ולשלישי ללא הראשון.

אנו מקוים בע"ה שכמו בנרות חנוכה נלך ונוסיף אור לכולם.

חושך ואור

מאת עדה גיל

כשהתבוננתי על הים בקיסריה, והגלים התנפצו אל החוף.

הירח בדיוק עלה עגול, זהוב ובהיר במזרח.

היום הלך ועבר, השמש מזמן כבר החלה להאיר במקום אחר,

העיניים הסתגלו אט אט לאור הנגוז, ולחשכה המתעבה.

כשהתבוננתי לתוך הים, רחוק ככל יכולתי, וזה היה די קרוב,

ראיתי שרסס הגלים המתנפצים בעודם במים בולט ביותר לעומת רקע המים השחורים.

הרסס, הקצף לבדו הואר באור הלבנה הזהובה,

והיה ניתן לעקוב אחרי שברי המים העפים לכל עבר בעוד הגל עושה דרכו אל החוף.

תהיתי,

היכן היה הרסס הזה קודם?

מדוע לא ראיתי אותו למרות שלטשתי עיניים אל הגלים לאורך זמן ממושך?

חיפשתי רוח.

אולי רוח חדשה שלא הבחנתי בה נשבה לפתע?

בדקתי ולא הבחנתי בשינוי כלשהו בתנועת האוויר סביבי.

אז מדוע לפתע גילו עיניי את אשד המים המתנפץ בתוך הגל עצמו בעודו בים?

איך לא ראיתי זאת קודם?

אולי זו החשבה המתעבה השוללת ראייה אחת, אך מאפשרת ראייה אחרת?

האם אור היום – גם הדועך – מושך את אור לבנו למראה מסוים,

אך חוסם את הראיה לראות דברים אחרים?

האם האשד הזה ניתן לראייה רק באור הלבנה כשהים משחיר?

חשבתי לעצמי כמה אור הוא לפעמים אשליה.

אשליה שבה נדמה לי שאני רואה את הכל.

וכשנדמה לי שאני רואה את הכל איני רואה את היש האחר, היש שמעבר.

את היש הסמוי, היש המצוי המתגלה בזמן שיש יותר חושך.

האם יתרון החושך הוא בכך שהוא מגלה לנו את האור?

אולי יתרונו בכך שהוא מאפשר גם לקרן אור בודדת להאיר מרחבים שלא ניתן לצפות עליהם בעוד האור מלא?

אולי קרן אור אחת בודדת יש בה ייחוד משל עצמה?

החושך הזה מחדד חושים אחרים, סמויים, ערפיליים לכאורה,

החושך הזה הוא 'האור' בנקודות מסוימות – הוא המאפשר למעט אור להאיר בעצמה גדולה.

יתכן שאנו זקוקים למעט חשכה כדי לראות טוב יותר?!

האם הדברים העדינים נצפים דווקא מתוך אור קטן או מועט? מה תפקידו של החושך בחיינו?

כמילות השיר הידועות "דברים שרואים מכאן לא רואים משם",

או אולי יהיה נכון יותר לומר, שדברים הנראים באור מלא לעיתים מעלימים את הדברים הנראים בחשכה.

או נאמר: לעיתים אנו זקוקים למנת חושך כדי להאיר נקודות אחרות, שונות, עמוקות.

נקודות שלולא החושך באמת לא היינו רואים אותן.

החושך הזה חוסם נקבים אחדים, אך בה בעת הוא פותח נקבים אחרים.

משהו בתודעה משתחרר מאותה תלות שיש באור,

ומאפשר שימוש באלמנטים רגשיים, כמו חושים הממתינים לשעת כושר.

האין כך גם באהבה? בסוד המתקיים בשניים?

תבוא החשכה ותאפשר לביישנות להאיר,

תתן הזדמנות לגלות באור אחר – תרתי משמע – את מה שלא ניתן באור גלוי, ידוע.

האין כך גם בלידה: ההורמון הביישן הבא בזמן חושך?

נדמה, כאילו הרצון לסלק את החושך סביבנו נובע יותר מחשש מאשר מקושי טכני.

החושך מאלץ אותנו לגלות איזה כוח אחר.

לגלות חושים עדינים, רטטים סמויים, רחש אחר שלא ניתן לזהותו בעוד האור מאיר.

הפרטים הקטנים כאילו נדחקים הצידה כשיש שפע אור.

וזו הסתירה הקיומית שלנו – הצורך באור גדול המגלה אך מכסה, המראה אך מחסיר.

גם בערב פסח, אנו בודקים ומחפשים חמץ לאור הנר דווקא, באור ממוקד, יחיד, קטן.

לא רק שאינו מבטל את האור הכללי,

אלא הוא מאפשר לאחד הקטן לחדור ולייחד את תשומת הלב לנקודה ספציפית שלולא כן היתה נעלמת מן העין.

לפי זה מציאות החושך בחיינו היא הכרחית, היא נותנת לפעולות אחרות להתרחש,

מציאות החושך הוא בעלת ערך אך אנו חוששים מפניה.

כשיש תודעה פתוחה למשמעות החושך, נוצרת הסכמת הלב לראות את יתרונו,

משהו נפקח בעיניים הפנימיות לגלות את יתרון החושך.

אע"פ שנאמר "יתרון האור מן החושך",

האור מותיר לנו דברים שהחושך לא, אך החושך מותיר לנו את מה שהאור לעיתים חוסם.

יצאתי למסע של חיפוש.

לא ידעתי מה אני מחפשת, אך הבנתי שהחרדה שבתוכי לא נותנת לי מנוח.

שיש ספקות, היסוסים שחוסמים אותי ומחשקים את ידיי ורגליי כמו את נשמתי.

יצאתי למסע כדי לחפש תשובות. לחפש דרך מוצא, דרך אחרת ומוארת יותר. יצאתי לחפש אור.

בדרכי נפגשתי בצמתים חשוכות, מקומות שלא ידעתי שיש בתוכי.

למרבה הפלא כאשר הסכמתי לעבור בתוך החשכה ששררה שם,

לגלות את עומק הרגשות שנדחקו לפינה,

את מה שהוסתר בחכמת נפש – מצאתי אור.

מצאתי עצמה חדשה, גיליתי את מה שיש, המצאתי משהו שנמצא כבר.

העצמה הזו נגלתה לעיני רק משום שעיני היו רגילות לאפלה,

אך משנחשפו לאור – ראיתי דברים אחרים שלא היו שם קודם לכאורה.

אורות רבים נדלקו, התחדשות עצומה הגיעה.

אור גדול שנתן משמעות אחרת, שונה מהמציאות החשכה שקדמה לכך.

האור שלנו התחיל עם בריאת העולם,

האור שהביא איתו את ברכת ה' לעולם ומלווה אותנו מאז ה' אלפים ותשע"א שנים ו-3 חודשים.

כשיש באדם מלחמה – יש שם חושך גדול.

אבל רק החושך הזה מאפשר הכרה בקיומו של האור. אור שהולך וגדל.

כאשר בעקבות החשכה נדלק אור – אפילו קטן, הצללים נסים.

וכשהאור הולך ורב, החושך מסתלק.

על כן במקום לגרש חושך, נעסוק בריבוי האור – נדליק נרות רבים

"כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן" –

אשר יגלו את גבורת הרוח בזמן חשכה,

יתגלה כח הרצון, הרגש הפנימי, האהבה הפנימית להתקיים ללא מיותרים.

האור מגלה את העצמות שהיו טמונות בזמן החשכה.

רק בשילוב האור והחושך ניתן לקבל משמעות עמוקה של קיום,

לראות פנים אל פנים את המציאות השלמה.

"ויאבק איש עמו עד עלות השחר":

בתוך החשכה גילה יעקב אבינו את ברכתו של המלאך,

את האפשרות לבקש ברכה בתוך מאבק, להאיר את החשכה. לגלות את האור העולה מתוך המאבק.

יעקב מגלה את ה'ישראל' שבו וזה קורה רק בתוך המאבק, רגע לפני עלות השחר, כשהכי הכי חשוך.

כשהוא לבד צולע על ירכו. כשהוא חסר משהו.

היכן היתה הברכה עד כה?

מדוע היה צורך להאבק כדי לראותה ולקבלה? ומדוע בחשכה דווקא?

כי רק בחושך כשאנו לבד – מתגלה נקודת האמת היותר עמוקה שלנו –

כשעיניים הגשמיות לא רואות, אך עיני הלב רואות טוב יותר.

"להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" –

צריך אמונה בלילה – אז רואים דברים אחרים אחרים.

כשהאור מוצנע.

נדרשת צניעות לראיית היש המהותי העמוק,

צניעות במחשבה, צניעות ביכולת, צניעות בראייה, צניעות במידות.

החושך מאפשר צניעות, ידיעת המקום היותר מדויק של האדם בעולם, ביחס לעצמו ביחס לבורא.

הצניעות הזו מאפשרת קליטת הסמוי מן העין, קליטת הברכה שישנה וצריכה להתגלות.

"אין הברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין".

או כפי שלימדנו הנסיך הקטן "אין לראות את הדברים היטב אלא בלב בלבד. כי הדבר החשוב באמת סמוי מן העין".

הרוצה ברכה יחפשנה בסמוי,

יחפשנה במקומות המוצנעים המכוסים, החשוכים, במקום שהוא לבד.

כשהוא עם עצמו בלבד.

כפי שאתם יודעים הסלוגן שנבחר לדבש מסלע הוא : 

"להאיר את הטוב שבחיים"

להלן סקירה קצרה על האור שנוסף בע"ה בשנה האחרונה :

מוצר חדש שיצא לאור:

יום סדנה לזוגות להכנה רוחנית ללידה.

גם היא בנויה על אותה מחשבה שמובילה את הקורס הזוגי -

העצמה אישית הן לאיש והן לאשה והעצמה זוגית שתאפשר שיח אחר, מחודש ומאפשר.

בנוסף: אור מקבל אנשים ליעוץ אישי בירושלים, כרגע בימי א' אחה"צ.

והחדש ביותר:

בחודש האחרון נפתחו 3 סדנאות חדשות של ציור אינטואיטיבי

 בבסיס חיל האויר ברמת-דוד, בעמק המעיינות בקיבוץ שדה-אליהו, ובבית במושב קשת.

זוהי טכניקה המאפשרת שחרור וביטוי רגשי מקסימלי באמצעות יצירה ספונטאנית ללא ביקורת עצמית.

מי שלא יודע לצייר מצייר נפלא,

מי שמקשקש מצייר מהקישקע,

מי שעצוב נהיה פחות עצוב,

מי ששמח נהיה יותר שמח,

מי שמבקר את עצמו יותר בא לביקור ופחות בא לביקורת,

מי שיש לו סתימה נהייה אינסטלטור.

המון דברים טובים קורים בסדנה הזאת!

ובדרך השגרה, לימודי ימימה המתקיימים בצפון:

ברמת-דוד בשיכון הטייסים, בקיבוצים עין הנצי"ב ושדה-אליהו

וכן במושב קשת - שיעורים לנשים

ובבית-שאן לגברים.

כל אלו מצטרפים לפעילויות המבורכות והמשמחות של דבש מסלע -

קורסים לזוגות וסדנאות לנשים 

אנו מקוים בעזרת ה' לחדש עוד כפי רוח ה' הטובה עלינו.

אנו מתפללים עם כל עם ישראל לגשמי ברכה,

גשמים שירוו אדמה יבשה,

שיוריקו שדות ויגדלו פרות עסיסיים.

שימלאו את מאגרי המים, בארות ומעיינות.

מבקשים ומיחלים לראות את סכר דגניה פתוח לרווחה,

ואת שפעת המים גולשת הלאה ודרומה במורד הירדן לעבר ים-המלח.

יזכנו ה' לרפואה שלמה רפואת הנפש ורפואת הגוף.

ישלח ה' ברכת פרי בטן לכל המייחלים לכך, שמחה ברכה ונחת מכל ילדינו.

להתראות בגיליון הבא בע"ה

אור ועדה

עם כל צוות דבש מסלע.