אודות  ימימה

ימימה אביטל נולדה בשנת 1929 בקזבלנקה ועלתה לישראל בשנת 1949. עם סיום לימודיה בתחום הפסיכולוגיה והספרות הצרפתית, הקימה ימימה את "מכון מעיין" שהפיץ את תורת החשיבה ההכרתית. 

מספר שנים לפני מותה הסמיכה ימימה מורים שילמדו את ה'חלקים' שהעבירה.

ממשיכי הדרך נבחרו בקפידה ובהוראתה נפתחו מכונים בירושלים, פרדס חנה וזיכרון יעקב.

ימימה נפטרה בשנת 1999 והיום, שנים אחרי פטירתה, ממשיכים לימודי החשיבה ההכרתית להכות גלים ולהביא תלמידים חדשים.

ימימה הקדישה את חייה להעברת שיעורים בתיקון המידות והנפש ולריפוי כל נזקק, והשאירה פינה של אור בלב תלמידיה - אור שממשיך לגדול גם היום.

"מה שבאור וטהור לא יכול להפחיד"

מתוך דבריה של ימימה ז"ל

"ברוחניות יש הרבה שמחה והיא אמיתית, לא חולפת. מעצם הקיום הפנימי על בסיס הכוח שמתעורר יש את השמחה. השמחה היא מהאור המתיישב. יש את החיות, את כוח היש, שבתוכך בכוחו וזרימתו, בתוך עורקייך – זה נותן לך שמחה של קיום ושמחה שאת לא חושבת עליה והיא מקיימת אותך.

מה שבאור וטהור לא יכול להפחיד אותך ומה שלא באור ובצל, יכול להיות עצוב וגם מפחיד. דעי שהרוחניות מסלקת את הפחד, כי כוח הקיום מפרק את הפחד בפני הקיום. פחד זה של הנפש בירידתה, בעוד שאת מקבלת כלים לעלייתה של הנפש".

דבש מסלע

עבורנו, עדה ואור גיל - מייסדי דבש מסלע, שימשה ימימה כמורת דרך רוחנית. איתה למדנו והתלבטנו, שאלנו שאלות וקבלנו תשובות דרך הכלים לחשיבה הכרתית אותם פיתחה. המפגשים והקשר הרצוף עמה הצמיח כל אחד מאיתנו באופן אישי, הצמיח את הזוגיות שלנו, האיר את ביתנו, והאיר את הטוב שבחיינו. באחת הפעמים בה שהינו במחיצתה, נתבקשה עדה ע"י ימימה ללמד ולהפיץ את החלק העוסק בנושא לידה מתוך תורת החשיבה ההכרתית. ואמרה לעדה "החלק הזה מתאים לנפשך"

זו היתה תחילת דרכה של דבש מסלע. דרך שנסללה בכוח הטוב וכוח הנתינה של ימימה ז"ל. 

אברי גלעד מספר על ימימה:

"ביום השנה ללכתה של ימימה גם אני נתקף צורך לומר תודה.

כל אחד מאיתנו מרגיש אסיר תודה, כל אחד על כברת הדרך שלו ואני על שלי. לא על כך אני רוצה להודות. אני מודה כל יום ויום, כל בוקר בקומי וכל לילה בשכבי, וכל פעם שדבר נוסף טוב קורה לי ומחזק את הקשר שלי לעצמי, לחיים שלי, לזולתי, למבנה.

אני רוצה להודות לימימה על שהלכה ולא הותירה דבר ממנה מלבד החומר. לא צלם להשתחוות, ולא בית לעלות, ולא קרן לתרומות, כלום. בכך הבטיחה את שמירת ניקיון הלימוד לשנים רבות, בנתה אל תוכו בחוכמתה וצניעותה את מנגנון הישרדותו.

'קשר ללימוד, לא למעביר' אמרה ימימה, ואנו רואים היטב מה קורה כאשר היחס הוא הפוך. לטעמי, זה אף פעם לא נגמר טוב. במסגרת כהונתי כלשכת גיוס קטנה ללימוד שמתי לב שאנשים שאני מעניין בלימוד שואלים הרבה שאלות על ימימה. תשובתי, 'זה לא חשוב', יוצרת קודם כל מבוכה, אחר-כך הקלה ואחר-כך אמון. גם כשאני אומר 'זה לא חשוב', למרות שזה חשוב מאוד, אני יודע שבאמת חוסר החשיבות בפרטי חייה של האישה המדהימה הזאת פועל גם עלי, ומונע ממני להגיע למצבים של רגשת הלב, בהודיה או געגוע ללא מוכר, ומאפשר לי ללמוד בלי הטיות. ברוכה ימימה, שנתנה לנו בחזרה את עצמנו, בלי לערבב את עצמה".